‏הצגת רשומות עם תוויות סרטון חדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סרטון חדש. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 ביולי 2012

סוף שנה: בנות ביום סיירות



אמנם קצת באיחור, אבל הנה הפוסט על הסרטון החדש והמדובר שעלה בערוץ שלנו החודש. הקליפ הופק עבור מסיבת הסיום של מחזור ס' בתיכון אורטבעון מקרית טבעון שהתקיימה ב-9/7/12.

כחלק מצוות הכתיבה הלא מתוכנן של המסיבה נתבקשנו גם לכתוב תסריט למספר קליפים שמלבד הנושא המאוד כללי שלהם, לא היה ממש בסיס שממנו אפשר היה לבנות קליפ כלשהו. הרעיון היה להראות את הבנים שמשתתפים ביום סיירות לצה"ל ובנות ביום המא"ה, כאמור שני הפכים. מפיקי המסיבה רצו להציג את הבנים שכביכול מתאמצים ומזיעים בזמן שהבנות עושות חיים בבניין ממוזג ולא מתאמצות יותר מדי. 
הרעיון שחוק ולא מעניין כמובן ואז עלה לי יום לאחר מכן רעיון מופרך לעשות את הקליפ בסגנון של הסרט "שישי הפוך", בו לינדסי לוהן ואמא שלה מתחלפות בגוף ועושות את הדברים הרחוקים מהן. זרקתי את הרעיון כשישבנו לכתוב את התסריט ודנה, אחת מצוות הכתיבה, נדלקה על הקונספט והתחילה למלא את המסך בהתרחשויות שונות. כמה שבועות לאחר מכן צולם הקליפ, ואחרי מאמץ רב (שכלל ריב עם שרת בית הספר, אל תשאלו) השגתי את החומרים והתחלתי לערוך את הוידאו.

אחרי שסיימתי לערוך התבשרתי להפתעתי שיש עוד קלטת שלמה של חומרים שלא נכללה באלו שלקחתי, ונאלצתי גם לדגום אותם ולערוך אותם. הקטעים האלו הם מסצנת השינה עד לשיחות הטלפון בבוקר שאחרי ההתחלפות. לא היה קל לערוך את החומרים האלה. בניגוד לשאר הקטעים, שהיו מצולמים בצורה נוחה לעריכה, הצילומים כאן לא היו כל כך נאמנים לתסריט והיה לי קשה להבין מה בא איפה ומי מחליף את מי בתסריט. הפתרון לאי ההבנה? המסך המפוצל. במקום להראות אחד אחרי השני בנים ובנות צורחים מול המראה הבנתי שכדי שלא ישימו לב שחלק מהצילומים לא באיכות טובה ובחלקם אפילו נראית הצלמת (חפשו בוידאו הנ"ל), מסך מפוצל יסיח את דעתם של הקהל ויעביר את המסר העמוק של הסצנה.

ההופעות של מסיבות הסיום לא מתאפיינות בתסריט שנון ומקורי במיוחד, וזה בסדר לגמרי. הצופים שבאים להופעה הם הורים, חברים וכאלה שבאים כדי לראות את החבר או קרוב המשפחה שלהם עושה צחוקים על הבמה ומקבל תעודה או משהו בסגנון. לכן, רוב ההומור הוא מאוד רדוד וסטריאוטיפי. ככה גם בקליפ - הבנים מוצגים ככאלה שרק מתעניינים בדברים פיזיים והבנות יודעות רק לשים לק ולבכות. וכן, אני לוקח קרדיט על הקליפ הזה וגם על חלק מהבדיחות שהיו בהצגה עצמה. התגובות שקיבלתי עליו היו חיוביות לחלוטין, כולם הסכימו שהעריכה שלי הקפיצה את הרמה של הקליפ (ואולי את המסיבה כולה) פי כמה.

פספוסים וקטעים שירדו בעריכה

יום חמישי, 17 במאי 2012

סוף שנה: שיט שגרפיקאים אומרים



הימים עוברים, החגים מסתיימים והשיעורים מתמעטים. נכון מאוד, הגענו לתחילתו של הסוף. מבחינתי זה הסוף של בית הספר, כפי שהכרתי עד כה. אז ביום שבת האחרון, 12/5, התקיים טקס פתיחת התערוכה של מגמת גרפיקה באורטבעון. לכבוד הטקס הכנתי בשיתוף עם שאר תלמידי המגמה שני קליפים, אחד לסיכום שלוש השנים והשני לצחוקים. 

הסרטון כאן למעלה, "שיט שגרפיקאים אומרים", הוא בדיוק מה שאתם מדמיינים. בדיוק כמו גל הסרטונים שהחל ב-"Shit Girls Said" שהמשיך אצלנו ב"שיט שתל אביבים אומרים" וכן הלאה. אצלנו יש קריצות למורים (הדור הבא של החיקויים), התרגשות מיצירות אמנות מופרכות (לא אגלה לכם, כי זה הפאנץ' בסרטון) ואיבוד השפיות במצבים שונים. 
כשהסרטון הזה הוקרן לראשונה מאוד חששתי שהקהל, שמורכב ברובו מהורים לתלמידים, מורים ותושבי הסביבה, לא יבין את הסרטון ולא יצחק מתוך הבנה אלא רק מתוך נימוס. למזלי הרב, הקהל נהנה מהסרטון לא פחות מאיתנו הגרפיקאים, וקיבלתי המון פידבקים חיוביים על שני הסרטונים.
כבונוס, העליתי ל-770eam (הערוץ המשני של 770 ביוטיוב, כן?) את סרטון הסיכום שמתאר את השנה האחרונה של המגמה בבית הספר. לא מבטיח שתבינו הכל, אבל מקווה שתהנו כמו שאנחנו נהננו 

יום שבת, 29 באוקטובר 2011

דו"ח מצב

התקופה היא אחרי החגים, המבחנים מתחילים לטפטף והעקצוץ הזה שאומר "צריך לצלם עוד סרטונים" מהדהד לי בתודעה. אז מה עתיד לעלות השנה ל-770? (הכל כמובן, בערבון מוגבל). אגב, הקליפ הקצרצר של "מתקשרת מהבזק" הוא מתוך הפרק הבא של "חברים". כן כן...

  • "חברים (במשפחה)" פרק 2 - חלק ממנו כבר צולם, אבל צריך השלמות. תפקידי אורח של שירה ונדב!
  • "גרפיקה: סוגרים חשבון" (שם זמני) - התחלנו בשלבי זריקת רעיונות ראשונית וכבר תלמידי המגמה רבים על התפקידים. נקווה שנצליח לסיים אותו עד לסוף השנה.
  • מהדורת חדשות נוספת - אחרי ההצלחה של הראשונה, חייבים לעשות לזה המשך. זה התחיל כמו עוד בוקר שגרתי...
  • דמדומים בעברית - אני לא זוכר כמה זמן עבר מאז שאמרנו שנעשה משהו כזה, אבל זה עכשיו או לעולם לא.
  • 770 בן 3 - כמיטב המסורת, קליפ קצרצר שמסכם את מעללינו בשנה שחלפה.

ארוחה גורלית. מתוך "חברים (במשפחה)" פרק 2


אני מהבזק!

יום שני, 19 בספטמבר 2011

היא מחליקה על התחת ועוד


כן כן, זה סרטון חדש ומקורי של 770!

זה התחיל ביום שבת.
ע', ש' ונ' (שמות בדויים) שיחקו כדורגל ורצו לשתות מים. לכן, רצו להיכנס למתנ"ס הסמוך ולשתות מים, אך לפתע החלה אזעקה מחרישת אוזניים והשלושה נסו על נפשותיהם. צוות חדשות שהיה בסביבה קלט את המתרחש וישר קפץ על ההזדמנות וקיבל את כל הפרטים מהתקרית השערורייתית כולל אילוסטרציה מדויקת במיוחד של ההתרחשות.

רגע אחד של נחת לסיום
לנדב הייתה מסיבת יום הולדת בבאולינג ושירה החליקה על עצם הזנב ברגע הזריקה. קלאסי.


יום שני, 6 ביוני 2011

היינו בפרידה - היינו בגרמניה (אחרון)



זהו, נגמר?
נכון מאוד, זה הפרק האחרון של "היינו בגרמניה". מה יש בפרק הזה? לא ברור.
בעצם, הפרק הקודם כלל את כל הצילומים המעניינים ולפרק הזה לא נשארו מספיק חומרים שאמורים להחזיק פרק שלם, בגלל זה הוא קצר יחסית מקודמיו.
מתחילים בעיירה המצ'עממת לונוויל מהפרק ספיישל, אילנית הולכת לחפש מסעדה ראוייה ובמקרה גורמת לתאונה הזוייה בין ג'יפ לאופניים. סבא חיים וסבתא חנה מחליטים לצאת בהצהרות ליום שאחרי שהם לא יהיו איתנו ומפקידים בידיי את התפקיד של משמר התמונות. וממה שהספקתי לראות, מדובר על כמה ארגזים טובים מלאים בתמונות שיכולות לפרנס את "יד ושם" לא פחות מעוד תיעוד מצמרר באושוויץ.
הקטעים שממלאים את הפרק עצמו לא התרחשו ברצף מסיום, אלו בעצם סצינות שירדו בעריכה והיו אמורות להתווסף כסצינות מיוחדות ב-DVD המשפחתי שאני אפיק בהמשך. תודות אחר כך.

לא נפל רחוק מהעץ
אחרי שקופית הסיום של "770" פתאום הוידאו הופך לפחות איכותי ודומה לזה של הפרק הראשון. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אומר שכאן המצלמה הישנה של סבא חוזרת לתפקד מסיבות שונות (המכס...). 
אם בפרק הראשון סבא וסבתא הלכו לאיבוד והכניסו אותנו לפאניקה, כאן שלומיק, האח הסורר, נאבד ועוברת מספר דקות מורטות עצבים עד שהוא חוזר לחיק המשפחה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

ומה הלאה?
בטח קראתם בעמוד שלנו בפייסבוק על שמועות שמדברות על הפקת עונה שנייה לסדרה המדהימה הזאת. האמת היה שיש סיכוי טוב מאוד שזה הולך לקרות. המחשבות לגבי היעד הבא לחופשה המשפחתית היו מפתיעות: אנגליה, אפריקה, תאילנד (מה???) ורק אני הצעתי גרמניה. נכון לעכשיו, הכיוון הוא גרמניה אבל בשונה ממה שהתרגלנו אליו, הפעם נלון בחווה או בקרוון. בהחלט מרתק, מבטיח לעדכן אם יהיו עדכונים.

עד לפעם הבאה, 
אורי

יום ראשון, 5 ביוני 2011

ברגע שהכל ילך פיקס

מחר, אחרי 10 פרקים ושבעה חודשים, תסתיים הסדרה שהכי נהנתי להיות חלק ממנה. "היינו בגרמניה" בשבילכם היא עוד סרטון ביוטיוב שעוברים עליו וממשיכים לאיזה ריי וויליאם ג'ונסון, בשבילי הוא האמנות שלי.
לא קל להיות באותו זמן צלם, עורך וכל שאר הדברים הנלווים, אבל אני נהנה לעשות את כל זה כדי להגיע לסיפוק הזה ברגע שפרק חדש עולה ליוטיוב.
ענבר אחותי (באמצע) ואני. בדרך לאירופה פארק בגרמניה
לקח לי הרבה זמן לרצות לערוך עוד פרק, בגלל זה היו מרווחים של שבועיים או חודש בין פרק לפרק. כשפתאום התעורר בי הרצון לעשות עוד פרק (כי נמאס לראותו אותו בלופים בערוץ שלך ביוטיוב) אני נכנס לעבודה ותוך יום וחצי מסיים אותו. לפעמים אחרי שאני מסיים לערוך וגומר לפרסם את הסרטון אני מגלה מלא פאקים קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם חוץ ממני. פה נחתכת מילה, שם הטקסט לא נכון (סבתא במקום סבא...) אבל זה לא משהו שיגרום לי להתעצבן ולהתחיל הכל מההתחלה.
כשאני אגדל, אחרי שאסיים את התיכון ואגמור עם הצבא אני רוצה למצוא עבודה שאני אהנה ממנה בכל פעם. שבכל פעם אני אתרגש מחדש, אהיה מלא מוטיבציה ממש כמו בפעם הראשונה. אם לא יהיה לי את כל זה, אז כנראה שהחיים שלי יהיו ממש מבאסים.

לא קל לנהל ערוץ ביוטיוב, לכתוב בלוג ולעדכן עמוד מעריצים בפייסבוק במקביל לעבודה וללימודים בתיכון. לפעמים אני מעדיף להתמקד ב-770 או לכתוב למעריב לנוער מאשר ללמוד לבגרות בלשון (זאת שמחר... נו, טוב). אני מעדיף לעשות רק מה שאני אוהב ולדעתי, מי שעושה דברים שהוא לא אוהב רק הורס לעצמו את הפוטנציאל להיות מאושר ולהצליח בדבר שהוא טוב בו.
להתמקד במה שעושה טוב ולנסות שמסביב הכל ילך פיקס.
עדיין לא הגעתי לשם, אבל אני מקווה להגיע יום אחד.

יום שבת, 7 במאי 2011

היינו בהישרדות - היינו בגרמניה




תאמינו לי, זה היה יום מייגע. יותר מאירופה פארק, יותר מקו מז'ינו, היום הזה היה מטורף. זה היום השישי של החופשה, יום לפני הסוף. לכולם כבר נמאס אחד מהשני. אילנית וניר מנהיגים מרד ונמלטים ל"באפלו גריל", גיל בורח לשרית, חנה במופע יחיד "בנים גידלתי ורוממתי" וכולנו נאלצנו לצפות בזה.
העיקר שהיה מה לאכול.
הבוקר התחיל כרגיל, סבא וסבתא משחקים כיסאות מוזיקליים ועוברים בין המכוניות. אז התחיל לרדת גשם מעיק והגענו לגן חיות מגוחך שרוצה שנשלם יותר ממה שהוא שווה. במקום זה, נכנסו ליער סבוך שמלא בפטריות אדומות עם נקודות לבנות שזכורות לנו עוד מהפעם ההיא כשהיינו בהולנד ב-2003. השוס היה אגם יפה למרגלות היער, אבל לא מצאנו אגם. או שבילים מסומנים! עברו כמה דקות ולפתע הגיח שלומיק מהעצים והודיע בחגיגיות שהנה, הוא מצא את האגם. הלכנו והלכנו רק כדי לגלות שהוא מצא תצפית על האגם ושאנחנו נמצאים על הר.
אבל רצינו אגם.
אז חיפשנו את הכביש שיוביל אותנו מהיער היישר לאגם. אחרי הרבה רגעים של נסיעה ועצירה הייתה תחושה שמצאנו את האגם. גיל הוריד את שרית באמצע הכביש כדי להדריך את שאר המכוניות, אבל אז התחיל המרד- אילנית שולחת SMS "אנחנו פורשים", ושרית תקועה באמצע שומקום ובלי רכב.
במעבר חד.
התיישבנו במסעדת "באפלו גריל", המסעדה הכי אמריקאית שיש, בעיירה לונוויל (מהפרק הקודם). גילינו סוגי בשר של ידענו שקיימים (כן, חזיר) ואז ברגע שהכי לא ציפינו לו זה קרה. סבתא חנה החליטה להיות הגיבורה ולשלם על כוווולם. לא כל כך מהר! אנחנו משפחה ערכית!
ככה עברו כמה דקות טובות של ריבים ומשפטים בסגנון "את לא משלמת", כל זה בזמן שהמלצר ההמום בסך הכל רוצה שנירגע. בסוף נרגענו, חזרנו לפארק וחרשנו את עולם המים.


יום שלישי, 19 באפריל 2011

היינו בליל הסדר - היינו בגרמניה



ליל הסדר, כמו רוב הדברים שקשורים לחגים היהודיים, סובב סביב האוכל ומה שמסביבו. גם משפחת הירשהורן מתעסקת באוכל והרבה. שבוע בחו"ל שווה ערך ל-7 ארוחות צהריים ביום שבת אצל סבתא חנה ובמקרה הזה הדבר כולל עוד 2 ארוחות נוספות בבוקר ולעיתים גם בערב. "צנע" כמו שאילנית דאגה לסכם את זה במילה אחת. שניצלים, כדורי בשר, קוסקוס (!) בנוסף למאפים הטריים (קוראסונים עם חמאה) וקפה עם שוקו לצד קורנפלקס ועוד ועוד. 
כמו שהתוודענו למסע הקניות בסופרמרקט המקומי ("היינו בקיבוץ") שכולל עגלה עמוסה באוכל שלא בהכרח חיוני להישרדות האדם בטבע. בכל זאת, חופשה.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

היינו במלחמת העולם ה-2 - היינו בגרמניה




הפרק ממשיך מהנקודה שבה הסתיים הפרק הקודם - ניר נכנס לשירותים הציבוריים. מה יעשה שם? מה יקרה כתוצאה מכך? הכל יכול לקרות במקומות כאלה...
בזמן שניר עסוק בעניינו, חנה ממשיכה בשיחה עם אנגלה, שאף אחד לא יודע את השם האמיתי שלה, ומגיעה לרבדים עמוקים ורחוקים. משיחה על הילדות ברומניה לפתע מגיעה השאלה שהפתיעה את כולם:
"עברת בתאי הגזים?"
חנה, מההלם שנשאלה בכלל שאלה שכזאת עונה בסרקסטיות "אם הייתי בתאי הגזים, הייתי מגיעה לכאן?". פחות מדקה אחרי אותה אימרה וכבר כולנו שומעים את שהתרחש והמומים וגם מחייכים חצי חיוך, היא מציצה עלינו!
ניר מחליט שהוא הולך עם הנקמה עד הסוף ולוקח אותנו לסיור בתור הונספץ'; גדר חשמלית ליהודים, משאבת ביוב וטראומות מהמלחמה הגדולה. לא תאמינו עד כמה זה נראה אמיתי באותו רגע.
אחרי התפרקות במכונית עם ה"נקקמה", שילוב של נקמה ו...אתם יודעים, מצאנו עצמנו עמוק באדמה מסיירים בקו מז'ינו. אותו בונקר שהיה אמור לסמל את הכוח של הצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה ועשה לה יותר בושות מתקרית הבגט המקולקל ב"מאפיית האחים כהן" בנתניה.
סבא מגשים את חלום חייו, אתר שולי מבין אתרי המלחמה הוא היעד המרכזי שלו ואנחנו הצטרפנו אליו כי אנחנו משפחה כזאת מיוחדת. ולא סתם מיוחדת, הולכת איתו וחוצה 2 ק"מ של מנהרות בטון קרירות וקלאוסטרופוביות ביותר.
התיישבנו בחנות המאפים/בית קפה שבהונספץ' (לא ברור), אחרי שחיפשנו בנרות מסעדה שמוכנה להגיש לנו אוכל (רובן היו פשוט סגורות). שם השיחה שוב חזרה לנושא הבוגר והעמוק של תאי הגזים ובו ניר דאג להזכיר לנו את המלחמה הבאה ואת העובדה שהבנות שלו מחוסנות מהגזים. הסיבה בפרק.
החופשה הזאת הייתה חוויה אחת ענקית, אבל היום הזה היה השיא שלה.

יום שני, 14 במרץ 2011

היינו במלחמת העולם ה-1 - היינו בגרמניה




כל המשפחה מסכימה פה אחד: היום הזה הוא השיא של החופשה.
 יום שישי, כולם עדיין מנומנמים מאתמול. סבא חיים מאוד רוצה לבקר בקו מז'ינו, בונקר צרפתי שנפל בשבי במלחמת העולם השנייה. בונקר? נסיעה ארוכה? למי יש כוח לזה... אבל, גיל וניר לא וויתרו ולקחו איתם גם אותי (אורי) יחד עם שרית ונדב. הנסיעה עברה בהצלחה, חוץ מעצירה בשטרסבורג (תקרית אירופה פארק חוזרת על עצמה?), הסתובבות מוזרה בעיירות ציוריות הגענו בשלום למתחם רק בשביל לגלות שהוא נפתח ב-14:00.
מה נעשה? העיירה ממקודם הייתה נחמדה, אולי יש משהו לאכול?
הגענו לעיירה הונספץ' שבירור מהיר הראה שהיא חברה באיגוד הערים היפות של צרפת, בהחלט מרגש. אנחנו מגיעים לכיכר העיר ולא מוצאים זכר למסעדות, שלא לדבר על אנשים. אז חיפשנו דרכים להעסיק את עצמנו. שרית ונדב הציצו לתוך כיתת לימוד בבית הספר וגילו שכולם נמצאים באמצע שיעור חשוב בתורת הגזע! סתם... לא.
חנה קנתה תפוחים שעמדו למכירה ורצתה עודף, אז היא נכנסה לבקש עודף ומשם הדבר התפתח לשיחה מרגשת על תולדות משפחת הירשהורן והעם היהודי (בפרק הבא!). במקביל, ניר לא עומד בלחץ מחליט לצאת למסע נקמה בגויים ונכנס לשירותים הציבוריים הקרובים. איך זה ייגמר? האם נכנס בזמן לבונקר? המשך יבוא...

יום שבת, 26 בפברואר 2011

היינו בהתמוטטות עצבים - היינו בגרמניה



באותו אחר הצהריים, אחרי שמצאנו את הבאפלו מהפרק הקודם, החלטנו אנחנו, משפחת הירשהורן, לנסוע לבקר בעיירה נאנסי שנמצאת כחצי שעה מהפארק שבו שהינו.
עזבו את הפקקים והרחובות הצרים של העיר הזאת, החניון שנכנסו אליו היה בשיפוצים ותאמינו לנו שבאמת לא נעים למצוא חנייה כשהבניין נראה שהוא על סף התפוררות. הנה, מצאנו חנייה. חושבים שזה היה קל? לא אם יש לך ואן שחור! הרגשנו כמו פליטים מדארפור שמנסים להסתנן לצרפת. ככה זה נראה לפחות כשנירי פתח את הדלת וכולם יצאו בשקט ובמהירות.

הסתובבנו בעיר, ב"סנטר אוף טאון", בכנסייה שבאופן אירוני הייתה בשיפוצים ולבסוף התיישבנו בגני לז'ארדן (הגן בצרפתית). כאן מתחיל האקשן האמיתי- שרית ואילנית מתפרקות ומוציאות את כל המתח והתסכול שהרגישו כשעלו על רכבת ההרים ב"אירופה פארק" אמש.
"ראיתי שחור בעיניים" "מתקן אקסטרימי ביותר" היו רק חלק ממה שנשמע ולבסוף החליטו שזהו, די, לא הולכים יותר לפארקים באירופה. 

בפרק הבא - הנקמה מגיעה!

יום שני, 14 בפברואר 2011

770 חוגג שנתיים



זאת הייתה שבת נעימה אי שם בשנת 2009. שני חברים החליטו להוכיח לעולם את מה שאף אחד לא העז לומר: ביאליק היה חרמן! וכך הגיע הסרט "מאחורי הגדר".
הסרטון הזה מסכם בקצרה את המיטב של הסרטונים שלנו (כמובן שיש עוד המון, תצפו!!) ונמשיך להנעים את זמנכם עם מנת הנונסנס החודשית עם פרקים חדשים של "היינו בגרמניה" ועוד ועוד.

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

היינו בקניות - היינו בגרמניה



איזה כיף זה לעשות שופינג בחו"ל? אז מה אם יש H&M בארץ, בחו"ל אתה מרגיש שאתה קונה משהו שאין לאף אחד. האימהות של משפחת הירשהורן יצאו לעשות קניות בסופר הקרוב וחזרו עם שלל שלא היה מבייש את הפנימייה הצרפתית לקוראסונים.
בזמן שהוציאו את הקניות, את אילנית והקניות קיבלו עדר באפלו חביב שכל חטאו היה לנשנש קצת דשא בזמן שמשפחת הירשהורן התנפלה עליו עם מצלמות וצרחות אימה. 
בארץ זה בחיים לא היה קורה.
רק בקיבוץ.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

היינו באירופה פארק - היינו בגרמניה


לא קל להנחות 17 איש בחוץ לארץ ולצפות שהכל יהיה בסדר כמו שלא קל לעלות על רכבת הרים לילדים בגיל 40. הפרק השלישי של "היינו בגרמניה" כבר כאן!

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

היינו בסרט פורנו?! - היינו בגרמניה

אחרי שהגיעו לגרמניה (ועברו את הגבול לכיוון צרפת), משפחת הירשהורן מתחילה להשתלט על המקום. המטרה: להאכיל 17 פיות, האמצעים: מטבח, התקלות: המדיח מקולקל, הצפה בכיור ומחסור במים חמים בג'קוזי. בהחלט חיים קשים.
לצפייה בפרק, היכנסו לפוסט המלא

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

היינו בנתב"ג - היינו בגרמניה


איזה כיף לטוס לחו"ל? לעבור בדיוטי פריי? לקנות מלא מלא שוקולד, M&M ואיך אפשר בלי טובלרון? הו, טובלרון. רק מהחופשה האחרונה חזרתי עם 1.2 ק"ג (!) של טובלרון, היה מבצע.
מרוב הרצון של המשפחה שלי להישאר ביחד ולהיות מסודרים, ככה הכל יותר ויותר הלך לאיבוד - סבא שיושב לו בטרקלין, מבודד מהעולם, סבתא ששכחה לאיזה כיוון ללכת ודוד שחושב שהוא יודע הכל. תאמינו לו, אין בידור יותר טוב מזה וזה רק משתפר (חכו לפרק הבא, עם המלפפון).