יום שישי, 3 באוגוסט 2012

העיר שלנו - הפרק הראשון של "עם קצפת ודובדבן"


הרקע והקשר ל"היינו בגרמניה"
כמעט שנתיים עברו מאז יצאה המשלחת המשפחתית אל עבר שדה התעופה של פרנקפורט למה שהיה אמור להיות בראש ובראשונה טיול בגרמניה ("כי נמאס לנו כבר מצרפת"). מה שקרה בפועל הוא שרוב הזמן בילינו בשטח צרפת, על הגבול עם גרמניה ומלבד להיות ב"אירופה פארק" ראינו את הפדרציה הגרמנית רק כשנסענו לשדה תעופה שוב. מי שהייתה מתוסכלת מהעובדה הזו הייתה שרית שחשה כיסופים אל המולדת הרחוקה (למרות שהיא בכלל צברית) והתעקשה לארגן טיול חוזר שיהיה באופן בלעדי בגרמניה. ניסיונות שונים וחילוקי דעות רבים הובילו לדחיית התאריך ולצמצום מספר המשתתפים עד לרמה של משפחה אחת מתוך שלוש + סבא וסבתא ולמיקוד באזור "היער השחור", הידוע בעוגת היער השחור עם הקצפת והדובדבן העסיסי שלה.
סיפור ותיק במשפחתנו מספר על דוד רחוק שגר בניו יורק,עשה מילונים ולאחר מלחמת העולם השנייה שלח נציגים לארץ ישראל לבדוק אם נותרו לו קרובי משפחה. כשהגיעו הנציגים לסבא יצחק, זה דחה את קיומו של הדוד הרחוק ותירץ שאין לו שום קרובים בארצות הברית. חזר הנציג אל הדוד הערירי שהחליט להוריש את כל הונו לבניית מוזיאון לאמנות בוושינגטון הבירה שקיים עד היום ונקרא "מוזיאון הירשהורן".

העיר שלנו
הסיפור על הדוד והמוזיאון ככל הנראה אמיתי ונכון, אבל סיפור אחר על המשפחה מעניין הרבה יותר. אי שם בשנות ה-70 נאמר לסבא חיים על קיומה של עיירה ציורית ויפה בגרמניה בעלת שם זהה לשם המשפחה שלו. משום מה, סבא וסבתא טיילו הרבה באירופה בשנים שלאחר מכן אך לא חשבו מעולם לעצור ולבקר בעיר הנושאת את שם משפחתם. החלטנו לקחת יוזמה ולהגיע לעיר הנידחת והמסתורית. שעה וחצי מפרנקפורט הגענו לפרשת דרכים ואילולא היה לנו GPS ברכב ששכרנו, ספק אם היינו מגיעים למקום היפה הזה. בכבישים צרים, על הרים תלולים, בתוך עיירות זעירות ורדומות נסענו ולא ראינו אף שלט המעיד על קיומה של העיר הירשהורן. רק כ-20 קילומטר לפני שהגענו התחילו השלטים לרמוז שאנחנו בדרך הנכונה, ומה תגידו - הם לא טעו. העובדה המעניינת היא שזו עיירה הרבה יותר גדולה מכל שאר הכפרים הנידחים שדרכם עברנו ואליהם היו שלטים די ברורים.
עלינו לטירת הירשהורן, שכיום משמשת כבית מלון די יוקרתי, השקפנו על נהר נקר שעובר בה וטיפסנו על המגדל הגבוה. גיל ושרית החלו לחוש את הכוח בידיהם ולקבל החלטות בנוגע לאישורי הבנייה בעיר. תאמינו שגם אתם הייתם חושבים אותו דבר, אם הייתם בעיר שקרוייה על שם המשפחה שלכם.