יום שבת, 25 באפריל 2015

היינו באיטליה / אבירים וזקנים


הבוקר נפתח עם כאבי רגליים, אחרי ההליכות הממושכות שעשינו יום קודם במעלה ההר. כולם התנהלו בעצלתיים ולא מיהרו לקבל החלטה לאן לצאת לטייל. התוכניות לערב כבר נקבעו מראש לכן לא היה לחץ לצאת ולהספיק. שרית כמובן לא מסוגלת להתמודד עם סתלבט ולנוח על זרי הדפנה ודחפה את משפחתה לצאת לבד לכיוון סירמיונה. 
מדובר בעיירה שרוב רובה מתמקד בתיירות בתוך העיר העתיקה. קצת טירה עתיקה, הרבה מאוד גלידות בכל טעם ובכל צבע וכמובן בגודל ענק במיוחד שגורם לשקול מחדש כמה כדורים לקחת ומה הסיכוי שנצליח לסיים את הגביע. מזל שאבא תמיד מחכה לרגע שנישבר ויקפוץ על ההזדמנות לגנוב את כמה לקים מהגלידה.
אני טעיתי בחשיבה של לנסות טעמים חדשים ולקחת טעם שנקרא "זופה אינגלצה" (Zuppa Inglese) שמבירור מהיר בגוגל מתורגם ל"מרק אנגלי" שידוע כקינוח איטלקי שמגיע בצורת עוגת ספוג או פודינג. הטעם היה חמצמץ ומבאס. מה רע בשוקו וניל?
הביקור בסירמיונה היה קצר וממצה ונשאר לנו עוד הרבה זמן לשרוף עד הערב. אז קפצנו לוורונה.

כל טעם, כל צבע וכמובן בגודל ענק. סירמיונה
הגענו לוורונה דרך הכביש המהיר, אבל פה לא מדובר בעיירה כפרית אלא בעיר לכל דבר. לכן, החניות היו מלאות. לבסוף מצאנו חניון והתחלנו ללכת לכיוון העיר העתיקה. בכיכר המרכזית, ליד האמפיתיאטרון של ורונה התאספו מאות אנשים לקראת הופעה שעמדה להתקיים שם. לא ממש הבנו מי הזמר הזה אבל אבא הסיק שמדובר באייל גולן האיטלקי. 
כמו כל תיירים שמבקרים בעיר גם אנחנו רצינו להגיע ולצפות במרפסת של יוליה שעליה התבסס המחזה המפורסם "רומיאו ויוליה". השילוט משום מה היה מבלבל. היה רשום "הקבר של יוליה" ולאחר כמה רחובות הופיע "הבית של יוליה". הרחובות היו יחסית ריקים, היינו בטוחים שאנחנו לא בכיוון, אז נכנסו לבית קפה לשאול וגם לעשות פיפי. אני שמתי לב שמוכרים שם דבר שבזמנו עוד לא ראיתי - שווארמה שוקולד. לצערי או למזלי לא הייתי רעב מספיק בשביל להתנסות בדבר המשונה והמדהים הזה.
שווארמה שוקולד. Before it was cool
מנעולים כסמל לאהבה נצחית. המרפסת של יוליה











מתחם המרפסת של יוליה יחסית קטן ומאוד צפוף בשל כמות המבקרים המוגזמת שלו. כשהגענו ראינו את המרפסת הקטנה שעליה נעמדו כל מיני תיירים כעורים שעשו פוזות לא ברורות למצלמה כלשהי בקהל. באיטליה כמו באיטליה שום דבר לא ניתן בחינם בלי סיבה ועלייה למרפסת כרוכה בתשלום לא ממש סמלי. מה גם שממול למרפסת נפתחה חנות שכל כולה מוקדשת למכירת מזכרות ואביזרים עם כיתובי אהבה ורומיאו ויוליה, אבל גם מנעולים בשלל צבעים שאותם נועלים על הגדר הגבוהה ורושמים את שמם של בני הזוג כסמל לאהבה נצחית.
משם כבר היינו לחוצים למצוא את החנות של C&A שראינו שלטים שלה לפני שנכנסו לעיר העתיקה. זה היה היום השביעי של הטיול ועדיין לא היה השופינג הגדול שתמיד קורה בשלב מסויים. רשמנו את הכתובות ב-GPS ולמרבה ההפתעה הגענו לקניון עצום עם הרבה יותר ממה שרצינו. אז בילינו שם כמה שעות עד שהיה צריך להתכנס בסעודת האבירים.

מתחם סעודת האבירים, שנקרא למעשה "Medieval Times" נמצא ממש ליד "גארדה לנד", שאליו נגיע בפרק הבא. התכנסו כל המשפחה, חבשנו כתרים ואמרנו שלום למכרים ישראלים שמילאו את המתחם ולא הותירו זכר למבקרים ממדינות אחרות. אפשר להבין למה, זה היה חול המועד סוכות. 
התיישבנו בתוך האולם שם חיכו לנו צלחת פח ועלייה קערת פח נטולות סכו"ם. מסתבר שזה חלק מהחוויה שהמקום מציע, ארוחה בנוסח ימי הביניים. הוגשו לנו מרק ולחם, לאחר מכן עוף שלם לצד בירה או קולה. 
המופע היה נחמד, אבירים על סוסים עושים כל מיני תרגילים, יורים בחץ וקשת וכמובן נלחמים בחרבות. לא ממש היה אפשר להבין מה השחקנים אומרים גם כי חלק מהמשפטים שלהם היו באיטלקית וגם כי זה לא ממש עניין אותנו. הרגשנו כמו אדונים והאבירים על הסוסים מבדרים אותנו במהלך הארוחה. עשינו רעש ודפקנו על הצלחות, כי זה מה שצריך מסתבר.
אילנית הייתה ממש ברוח הלחימה ודאגה ליידע את כל מי שאינו האביר הכחול שכדאי לו לוותר על הניצחון ומהר. רובם לא התייחסו אלייה, מלבד האביר הצהוב.


כשהאביר הצהוב עשה את הסיבוב שלו לקהל ועבר ביציע של הכחולים, שלנו, אילנית צעקה לו בוז וסימנים של "אתה מת". הוא נעצר והסתכל והצביע עלייה. אילנית לא התבלבלה, הסתכלה עליו בעיניים והבינה למי יש חרב. זה היה רגע בלתי נשכח שלצערי לא הצלחתי לצלם אבל היה חשוב להזכיר אותו כי כנראה הוא זה שהכריע את הכף ודרבן את האביר הצהוב לקחת את הניצחון ולהותיר את האביר הכחול לאכול אבק.
המופע הסתיים וביציאה נעמדו כל האבירים למען תמונה עם תומכיהם. שירה ונדב הגיעו להצטלם עם גופרדו, האביר הכחול והמזוקן שלנו. לגופרדו היה זקן מרשים מאוד שכנראה לא הרשים את שירה יותר מדי, היא ניסתה לתפוס לו בזקן ולבדוק האם הדבר אמיתי. גופרדו לא התבלבל וישר תפס לה את היד לתדהמת כולם. אז אם חשבנו שהיום הזה עבר בשלום, ברגע האחרון קיבלנו תזכורת לכך שזה לא נגמר אף פעם.

כל התמונות מתוך הפרק - בפייסבוק של 770


יום שבת, 4 באפריל 2015

ליל הסדר עם GoPro



לכבוד יום הולדתי המתקרב זכיתי לקבל מצלמת GoPro Hero4 חדשה. כרגע אני מגדיר את עצמי בשלבי הניסוי של המצלמה, משחק עם ההגדרות ולומד את הסודות הכמוסים שלה. המצלמה כל כך קטנה שזה מדהים אותי כל פעם.
לכבוד הסדר החלטתי לתעד את המאורע שהתרחש אצלנו בבית ותליתי את המצלמה על דלת ההזזה של הגינה כדי לצלם את כל הערב. אבל לא סתם וידאו סטטי, אלא בפיצ'ר המגניב - Time Lapse. בהתחלה ניסיתי לצלם את הערב יורד על הבית אבל משום מה זה לא ממש הצליח (יש בהתחלה איזה שניה וחצי של זה), ובערב צילמתי את כל קריאת ההגדה וכמובן את הארוחה עצמה.
את הארוחה הגדרתי לצלם בהפרשים של 10 שניות בין לכידה ללכידה.
החלק המעניין באמת הוא שבגלל שהצילום נעשה באיכות 4K, שלמירב ידעתי זה פי 4 מ-HD, אפשר לעשות זום על אזור מסויים ברצף הצילומים כדי לתת תחושה יותר מעניינת. 
הסרטון הזה באורך 20 שניות בלבד, אבל הוא מכיל קרוב ל-600 תמונות. זה מגניב ומקווה שבעתיד אעשה עם התכונה דברים טובים יותר.

יום חמישי, 2 באפריל 2015

הספד לשלג

אני זוכר את הלילה שבו נולדת.
הייתי בכיתה א' וזה היה היום האחרון של חופשת פסח. כל הלילה לא הצלחנו להירדם מהיללות של מיץ, אמא שלך, שכרעה ללדת מחוץ לדלת. בבוקר שהגיע גילינו לשמחתנו שני גורים לבנים ומבריקים.
כשהגעתי לכיתה בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי ער והמורה אישרה לי להניח את הראש על השולחן ופשוט לישון. זאת הייתה שינה טובה מאוד, למרות שמסביבי התנהל שיעור כרגיל.
מאז עברו כמעט 14 שנה, שבהם עברת איתנו כל בית וכל דירה, למרות שאמא תמיד הייתה בטוחה שהפעם לא נצליח לקחת אותך באוטו. חיכית לנו גם שנעדרנו לתקופה ארוכה ולא התייאשת גם ששכחנו להשאיר לך מספיק מים ואוכל בזמן הזה. היית תופסת עכברים וציפורים כדי לספק את אדונייך אבל בסוף תפסתי אותך רודפת אחרי גרביים שבכביסה. 

השתלטת על קומה שלמה שהכניסה לכלבים הייתה אסורה ותמיד היית ישנה בערמת ציוד אופניים של אבא במקום במיטה שהייתה מעל המקרר.
היית יושבת שם בשקט ומעבירה את ימייך אבל כשבאו אורחים לא ויתרת על השכמה מוקדמת וקולנית (לטענתם, לי תמיד נתת לישון). כשעוד היית אמיצה מספיק לעלות עד לחדר שלי היית מוצאת לך נקודה להתכרבל בה בדיוק במרכז המיטה ככה שאני הייתי נאלץ לזחול בעדינות מתחת לשמיכה כדי לא להפריע לגברת. אבל אהבתי את זה.

ביי, שלג
2001-2015