יום שבת, 29 באוקטובר 2011

דו"ח מצב

התקופה היא אחרי החגים, המבחנים מתחילים לטפטף והעקצוץ הזה שאומר "צריך לצלם עוד סרטונים" מהדהד לי בתודעה. אז מה עתיד לעלות השנה ל-770? (הכל כמובן, בערבון מוגבל). אגב, הקליפ הקצרצר של "מתקשרת מהבזק" הוא מתוך הפרק הבא של "חברים". כן כן...

  • "חברים (במשפחה)" פרק 2 - חלק ממנו כבר צולם, אבל צריך השלמות. תפקידי אורח של שירה ונדב!
  • "גרפיקה: סוגרים חשבון" (שם זמני) - התחלנו בשלבי זריקת רעיונות ראשונית וכבר תלמידי המגמה רבים על התפקידים. נקווה שנצליח לסיים אותו עד לסוף השנה.
  • מהדורת חדשות נוספת - אחרי ההצלחה של הראשונה, חייבים לעשות לזה המשך. זה התחיל כמו עוד בוקר שגרתי...
  • דמדומים בעברית - אני לא זוכר כמה זמן עבר מאז שאמרנו שנעשה משהו כזה, אבל זה עכשיו או לעולם לא.
  • 770 בן 3 - כמיטב המסורת, קליפ קצרצר שמסכם את מעללינו בשנה שחלפה.

ארוחה גורלית. מתוך "חברים (במשפחה)" פרק 2


אני מהבזק!

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

ציטוט של פסוק מהתנ"ך / שיר על חזרה הביתה

בגלל שאני סולד מהגזמה, מריחות וסחיטת רגשות מהקהל, אני אתמצת את מחשובתיי בנוגע לחזרתו של גלעד שליט וגם ליום השידורים בקצרה:
  • ערוץ 10 הפך לפטריוט ושינה את הלוגו לצבעי כחול לבן עם כיתוב "גלעד שליט חוזר הביתה" ולאחר שחזר "ושבו בנים לגבולם. ואף מילה על הקליפ המיותר של נינט ושלומי שבן ל"יוצא לאור".
  • הראיון לערוץ המצרי של גלעד הוכיח כמה אין לאנשי החמאס, והרבה אחרים, לב ונשמה בנוגע לבנאדם שהיה שבוי 5 שנים והראה (רק לנו, ולא לעולם לצערי) כמה הם מוכנים לבלוע את השקר בלי לשאול שאלות.
  • התמונה של ביבי מחייך ברקע בזמן שגלעד מחבק את אביו היא קצת אירונית.
  • דובר צה"ל החליט לפרסם בשלבים את התמונות והוידאו של גלעד שליט וגרם לערוצי הטלוויזיה בארץ להקרין אותם בלופים אינסופיים.
  • אסירים עם דם על הידיים שוחררו בלי להרגיש חרטה.
  • נועם, אביבה וכל שאר משפחת שליט חזרו לחייך.
לכו לישון, מחר יום חדש

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

לא איזה משהו עצום

אי אפשר לרכב על אופניים בלי לשתות מים


השנה לא בא לי לצום.
מאז גיל 13 הרגשתי מעין חובה לצום בשביל להוכיח לכולם שאני בוגר, שאני מסוגל לצום. השנה לא התחשק לי, הרגשתי שאין שום סיבה שבגללה אני צריך לצום. באופן מפתיע או לא, רק חבר אחד שלי צם (עד כמה שידוע לי) וגם זה רק כי הוא בא ממשפחה שומרת מסורת.
הרבה אוהבים לומר בצחוק שהם עושים על האש דווקא ביום כיפור, אוכלים ונהנים. גם אני אכלתי, אבל לא בקולות וצלצולים. אני מעריך את אלה שצמים, מכבד את ההחלטה שלהם וכל זה.
האמת שיש משהו מהנה במיוחד בכל דבר שקשור לאוכל ביום כיפור. פתאום כל ביס שאתה נותן, באווירת ה"אסור לאכול", הרבה יותר טעים. חזרתי אתמול לקראת חצות הביתה ותקף אותי רעב שבגללו אכלתי סוג של ארוחת ערב שלישית (השנייה הייתה במפגש האוכל עם החברים החוטאים).

באווירה זו התחילו שבועיים של חופשה הכרחית מבית הספר, במהלכה אני הולך לעשות את המבחן הפסיכומטרי (הצילו!), לכתוב למעריב לנוער, לבלות וגם לעשות דברים בקשר לבית הספר. שנה טובה הולכת להיות, י"ב בכל זאת.ש