היינו באיטליה / גארדה לנד

על המקום הזה שמעתי כל כך הרבה פעמים קודם לכן. כל אחד שיצא לו לבקר באיטליה לא פספס הזדמנות להיכנס לשם ולחוות קצת מתקנים ורכבות הרים. הגענו לשם בזינזאנה החדשה של שלומיק, כיוון שרוב האימהות והילדים הקטנים נשארו במלון. 

התחלנו מהקשה אל הקל, החלטה חכמה מכיוון שעדיף לנצל את ההזדמנות שבבוקר יחסית יש פחות מבקרים כדי לחסוך זמן המתנה בתור. עשינו שתי רכבות הרים, הראשונה הייתה ממש טובה והשנייה הייתה ממש לא נעימה. הרכבת השנייה, "בלו טורנדו", נראתה כמו חיקוי חיוור של ה"בלו פייר", רכבת הרים פסיכית מאירופה פארק (שאותה גם עשינו כשהיינו בגרמניה). הפעם, מדובר ברכבת שפחות הייתה מהנה ויותר הייתה כואבת. אני זוכר שכולנו ירדנו והרגשנו בחילה. אני מחזיק מעצמי כאחד שיש לו קיבה חזקה אבל הרכבת הזאת הצליחה לסדוק במעט את החוסן שלי וגם שלו רוב האחרים. 

הדבר הכי מעניין עבורי היה לראות איך חלק לא מבוטל מהמתקנים מקבלים השראה (כלומר, מעתיקים אבל באופן חוקי) את המתקנים הידועים של דיסנילנד. גם באירופה פארק שמתי לב לזה אבל כאן כבר היה מדובר בחיקוי של החיקוי. המתקן "רעמסס" הוא השראה מדוייקת של "באז שנות אור", גם כאן קרון בתוך חלל חשוך שיורים לייזרים על מטרות. אולם סרטי 4D שמציג סרטים בתלת מימד ועוד מגוון מתקנים שיצא לכם לראות פעם. 

עלינו על המתקן של זאוס (או פוסידון, לא היה ברור) שכולו שיט במים ובסיומו גלישה במדרון רטוב במיוחד. אני, שהשכלתי להישאר יבש בדרך מזל קיבלתי מטח רציני של מים שהרטיב את כולי והוכיח שאף אחד לא חסין מפני אל המים.

אילנית ושרית כאמור לא הצטרפו לנסיעה לגארדה לנד. זה בגלל לקח שלמדו בפעם הקודמת שכף רגלן דרכה בפארק שעשועים אירופאי. השתיים נשבעו למצלמה בסצנה בלתי נשכחת מ"היינו בגרמניה" שהן לא הולכות יותר למקומות כאלה, כמובן לאחר שפרקו את הרגשות שלהן לאחר נסיעה קלילה ברכבת הרים.

הפעם הקודמת שהיינו בלונה פארק

טיזר מסקרן להיינו באיטליה

יש לנו כבוד!
יש לנו כבוד!טיזר לפרק 8 של "היינו באיטליה"
‎Posted by ‎צוות 770‎ on‎ יום שלישי 7 יולי 2015

הייתי באיטליה: שירה מספרת על סעודת האבירים

"זה היה מדהים". שירה

לפני שנה וחצי היינו באיטליה, זה היה מדהים. המקומות, המאכלים, האנשים ובעיקר האווירה. 

עם האחיות (שירה במרכז)

יום אחד נסענו למקום שנקרא "סעודת האבירים", בתרגום חופשי. הקונספט הוא שרואים קרבות אבירים ואוכלים ארוחה של אבירים תוך כדי. תחילה, קיבלה את פנינו נסיכה יפהיפייה, בעלת מסיכה, שסיפרה על מה שיקרה הערב, ועל הקרבות במספר שפות. מיד לאחר מכן, נכנסו ובחרנו צבע של אביר. אנחנו, משפחת הירשהורן-קורן, בחרנו באביר הכחול, כמו שהיינו בפעם הקודמת שביקרנו שם עם המשפחה שלי. אחרי שבחרנו צבע וקיבלנו כתר, עשינו תמונה עם המלך והנסיכה.

נכנסו לאולם, שבמרכזו המקום בו האבירים ילחמו לעיניי הנסיכה ואבא שלה שיושבים מאחוריהם. התיישבנו במושבים, אם אפשר לקרוא להם ככה (הם פשוט היו מדרגות בטון). על השולחן היו כוס, קערת מתכת וצלחת. למנה ראשונה קיבלנו מרק עוף. אפשרויות השתייה היו מוגבלות. בירה או פפסי. כילדה בת 11 התלהבתי מהכל. למנה עיקרית עוף שלם, אבל של ציפור קטנה. זה היה טעים! נכון, הם היו יכולים להוסיף תבלינים, אבל זה היה הורס את האווירה של ימי הביניים. 

"הוא היה רציני, אבל אני ראיתי שהוא רצה לצחוק גם"

הקרבות היו מחולקים למספר שלבים - קרב אחד עם סוסים, קרב אחר עם חרבות אחד על אחד. האביר הכחול נכנע לאביר הצהוב. בחיי, זה היה מאכזב. אחרי זה, יצאנו לחנות המזכרות וגם להצטלם עם האביר הכחול שלנו. אני הייתי סקרנית נורא ורציתי לדעת אם הזקן של האביר הכחול אמיתי. אז התקרבתי לגעת בזקן והאביר תפס לי את היד. זה היה רגע מצחיק. הוא היה רציני, אבל אני ראיתי שהוא רצה לצחוק גם. וואו! זאת הייתה חוויה כל כך טובה. הייתי רוצה לעשות את זה שוב, אבל בפעם הראשונה זה הכי טוב.

צפו: סעודת האבירים מתוך "היינו באיטליה"

היינו באיטליה / לדפוק חתונה

אגם גארדה, מקום תיירותי ומפורסם באיטליה. כל תייר באיטליה שמכבד את עצמו מבקר במקום לפחות פעם אחת. אז אם המקום כה פופולרי ומוכר, למה שוב הדרך לשם הייתה מסובכת? לפני שהתחלנו לטפס על ההר, עברנו דרך עיירות קטנות וצפופות שהסתבר שבאותו היום התקיימה חתונה בהשתתפות כל תושבי המקום. רצינו לקפוץ להגיד שלום, אבל התחלנו להילחץ שלא נגיע למונט באלדו בחיים. אז נעצרנו אחרי אינספור פניות לא נכונות ועשינו חישוב מחדש. מפות נפרסו והנשים חפרו. לבסוף החלטנו שהפנייה הבאה היא שמאלה. אז למה לעזאזל כולם פנו ימינה?

הפנייה הזאת הובילה אותנו לכביש צרים להחריד (לצורך השוואה, כמו הכבישים לבית אורן בכרמל) ומפותלים במיוחד שלקחו אותנו מראש ההר לאט לאט אל שפת האגם.

כשלבסוף הגענו לעיר הרצוייה נכנסו לחניון, רק שלומיק והרכב שלו עדיין היו חסרים. אז אילנית ניסתה לתפוס אותם בקשר ובטלפון אך ללא הצלחה. סמכנו עליהם, שידעו להגיע למקום הרצוי. בינתיים המשכנו לכיוון הרכבל. בעודנו עומדים בתור לעלות על הרכבל אנחנו רואים את שלומיק ומשפחתו שהבינו את ההנחיות ומצאו את המקום. רק אייל קלט אותנו עומדים בקומה השנייה ליד החלון וישר הסיט את תשומת לב הוריו כלפינו.  

אילנית מאוד התרגשה לספר לכולנו שהרכבל הזה מסתובב במהלך העלייה 360 מעלות כך שכולם יוכלו לראות את הנוף לא משנה איפה יעמדו. נכנסו לרכבל, התחלנו בעלייה אבל שוב סיבוב לא היה כרוך בו. אילנית התערערה, היא זכרה שבפעם הקודמת שביקרה במקום עם משפחתה, הרכבל הסתובב. לכן התעקשה שהוא אכן יסתובב בשלב מסויים. בנקודת ההחלפה בחצי הדרך היא חזרה להיות אופטימית ובאמת הרכבל השני הסתובב סיבוב מלא, כמו שהבטיחה. אז אולי היא לא כזאת זקנה למרות הכל.

הצטלמנו

בהר היה נוף מדהים, שעשה לכולם חשק להצטלם. וכך רוב הפוסטרים של "היינו באיטליה" צולמו שם. אחרי כמה דקות מנוחה ואכילת ארוחת עשר מאוחרת התחלנו ללכת בשביל. מסביבנו היו עשרות גלשני רוח שמסתבר שמונט באלדו היא נקודה פופולרית לתחביב הזה. לראות את זה קורה מרגע ההמראה עד להתעופפות באוויר היה מהפנט. יש לי צילומים ארוכים של הגלשנים האלו מנסים שוב ושוב עד שהם תופסים את משב הרוח הנכון. בקצה הפסגה יש נקודת תצפית מעולה שמשקיפה מצד אחד על האגם ומצד שני אל רכס ההרים. 

כשירדנו מההר, הלכנו לכיוון העיר העתיקה של מליצ'נסי שהמגדל שלה נראה מכל נקודה בעיר, גם ממעלה ההר. נכנסו לטירה (מיטבי הלכת בעיקר) וסיירנו בה. מלבד מוזיאון טבע שהיה במקום התברר שבאותו הזמן התרחשה חתונה במקום. לא היה ברור מתי התקיימה החתונה, אבל החתן והכלה הצטלמו על רקע הטירה במגוון נקודות. היו הרבה מדרגות, מסביב לחומה וגם בעלייה למגדל הפעמון. בקצה שוב הייתה נקודת תצפית יפה על העיר העתיקה והאגם. 

באותו הזמן שהיינו שם הייתה שעה עגולה, 18:00 אם אני לא טועה. זוג תיירים שהיה גם במקום, הצטלם. הגבר עמד על רקע האגם והאישה נשענה על הפעמון כדי לצלם אותו. ברגע שהפעמון צלצל היא צרחה ונבהלה מאוד. כולנו הסתכלנו עלייה וצחקנו. גם היא צחקה במבוכה והתרחקה מהפעמון שבינתיים המשיך לצלצל. עברו כמה דקות והיא חזרה על אותה טעות. הפעם זה היה אירוני.

במה הכלה תבחר?

בבואנו לצאת מהטירה ראינו שכל האורחים מהחתונה מאגפים את שער הכניסה משני הצדדים ושטיח אדום נפרש ביציאה ממנו. החתן והכלה טרם ביצעו את היציאה, אז תפשנו טרמפ ויצאנו מהטירה כאילו אנחנו משפחת המלוכה. דוכן גלידה חביב ליד הטירה משך אליו את כל האורחים של החתונה וגם אותנו. החתן והכלה גם הם נראו כחובבי גלידה ולא ויתרו על הזדמנות לגביע של גלידה איטלקית. התמונה של הכלה עם זר ביד אחת וגלידה ביד שנייה ישר העלה בדיחות.

את מה היא תזרוק קודם - את הגביע או את הזר?

בעל דוכן הגלידה

צחקנו, התבדחנו. זה הזמן להיות רציניים

הדבר הכי אדיר בטריילרים הוא שאפשר לקחת את החומרים הקיימים ולשנות להם את ההקשר בקלות. אורך של טריילר מאוד מוגדר והמסגרת הזאת מאפשרת לשחק בו כרצונו של העורך ולתת טון שונה לחלוטין מזה של הסרט עצמו. זה בדיוק מה שעשיתי כאן.

במהלך שיטוט אחר מוזיקת רקע לפרקים הבאים של "היינו באיטליה", חיפשתי מוזיקה עצובה ומצאתי את המנגינה הזאת שמאוד הזכירה לי טריילר לסרט דרמה רנדומלי, מהסוג שבדרך כלל גם זוכה בפרסים נחשבים. עלה בי הרעיון - מה יקרה אם נכין טריילר ל"היינו באיטליה" שבמקום להציג אותו כקומי נשנה אותו לחלוטין ונכניס אווירה כבדה ורצינית. נכנסתי לעבודה עם הרבה מוטיבציה והרבה השראה ובדיוק כמו שאני אוהב במהלך עריכה וצילום, הכל זרם בצורה חלקה.

אני אמנם ממש לא אובייקטיבי, אבל התוצאה הסופית יצאה ממש טוב. בעיקר כי יש תחושה של דרמת מתח רצינית כזאת ומי שראה את הפרקים הקודמים של "איטליה" יודע שהקשר בינה לבין רצינות מקרי לחלוטין.

ובנימה שונה, בגלל המצב בארץ ההפקה של הפרק הבא נעצרה בעיקר כי חלק מהמשתתפים נקראו להשתתף במשימה הלאומית של ההגנה על אזרחי המדינה. אז עד שדברים לא יסתיימו לא אוכל להמשיך לפרק הבא, כי חסרים חומרים חיוניים.

חזרנו לאולפן

בפעם האחרונה שהתאספנו לצלם את העדויות, זה היה אוקטובר 2013. אז צילמנו רק את שרית ואילנית יחד עם שחר וענבר, גם את נדב ושירה ולבסוף את שוהם. ניר, גיל, שלומיק, חנה וחיים היו באותו זמן בנסיעת עסקים בשוויץ ולא יכלו להגיע להצטלם. שבועיים לאחר מכן צילמתי את ניר וגיל ואת חנה וחיים. כמה שבועות לאחר מכן את שלומיק, לילך והילדים שלו. 

הצילומים היו ממש מהנים, הקמתי בחדר שלי אולפן מאולתר והתפאורה הורכבה ממפות של איטליה וקצת תמונות מהמקומות שביקרנו בהם. הבעיה הייתה שהנייר דבק לא היה חזק מספיק והרקע נטה ליפול באמצע הצילומים. לא נעים בכלל.

מתוך הצילומים לחלק א'. אוקטובר 2013

סשן הצילומים הזה נקרא "חלק א'" מכיוון שהוא כלל את האירועים שקרו מהנחיתה עד ליום האחרון בחווה בחבל טוסקנה. לא הייתה לי מספיק סבלנות בשביל לשבת ולצפות שוב בכל הצילומים, אז אמרתי שבכל מקרה עד שאני אגיע לערוך את הפרקים שבאזור גארדה, אני אספיק לעבור על החומרים החסרים ולצלם את המשפחה. הכל כמובן, אם הצבא לא היה מפריע לי בדרך.

למי שלא ידע, אני חייל לוחם שמשרת בעת כתיבת שורות אלה בצה"ל. לכן הזמן שאני נמצא בבית לא רב. בגלל זה יש מרווחים של כחודשיים בין פרק לפרק, לא תמיד יש מספיק זמן להספיק גם לערוך וגם ליהנות מהזמן הקצוב שיש לי בבית.

ואז הגיע פסח והייתי אמור להיות שבוע שלם בבית ולהיפגש עם כל המשפחה בליל הסדר ואולי לצלם את כולם על הדרך. אבל אז קיבלתי ריתוק והכוונות הטובות הלכו לפח. ואז הגיע שבועות והייתי אמור לצאת בשלישי עד ראשון ושוב לפגוש את כל המשפחה בארוחת חג. אבל אז חייל מהמחלקה היה חולה ואני נאלצתי להישאר במקומו. 

האולפן החדש. יולי 2014 

עברו חודשיים שבהם לא הצלחתי לקדם את הנושא עד לשבועות האחרונים והנה אתמול בערב סוף סוף יצאו לפועל הצילומים לחלק ב'.

אז כלקח מהפעם הקודמת, הפעם התפאורה לא תורכב משאריות של חומרים שאספנו באיטליה, הפעם נשתמש ברקע יפה. עלה לי הרעיון להגדיל את התמונה הידוע של ונציה (שאותה צילמתי באייפון, למי שתהה). וכך באפס מאמץ וללא כל הוצאה הדפסתי את התמונה על 9 דפי A4 והדבקתי אותם על הקיר במרווחים קצרים כדי לתת תחושה שהתמונה גדולה יותר. ככה זה כשאתה בוגר מגמת אמנות. בנוסף דאגתי שהתאורה תהיה טובה יותר ושהצבע של המצולמים יהיה פחות צהוב ויותר טבעי. יאללה לעריכה!

מה שהמצולמים רואים

מבט מכיסא הבמאי

גיל וניר מתראיינים

שרית וגיל מתראיינים יחד לראשונה

הצמד האהוב חוזר לספסל העדים

"היינו באיטליה: גארדה" - בקרוב בערוץ של 770