היינו באיטליה / לדפוק חתונה

אגם גארדה, מקום תיירותי ומפורסם באיטליה. כל תייר באיטליה שמכבד את עצמו מבקר במקום לפחות פעם אחת. אז אם המקום כה פופולרי ומוכר, למה שוב הדרך לשם הייתה מסובכת? לפני שהתחלנו לטפס על ההר, עברנו דרך עיירות קטנות וצפופות שהסתבר שבאותו היום התקיימה חתונה בהשתתפות כל תושבי המקום. רצינו לקפוץ להגיד שלום, אבל התחלנו להילחץ שלא נגיע למונט באלדו בחיים. אז נעצרנו אחרי אינספור פניות לא נכונות ועשינו חישוב מחדש. מפות נפרסו והנשים חפרו. לבסוף החלטנו שהפנייה הבאה היא שמאלה. אז למה לעזאזל כולם פנו ימינה?

הפנייה הזאת הובילה אותנו לכביש צרים להחריד (לצורך השוואה, כמו הכבישים לבית אורן בכרמל) ומפותלים במיוחד שלקחו אותנו מראש ההר לאט לאט אל שפת האגם.

כשלבסוף הגענו לעיר הרצוייה נכנסו לחניון, רק שלומיק והרכב שלו עדיין היו חסרים. אז אילנית ניסתה לתפוס אותם בקשר ובטלפון אך ללא הצלחה. סמכנו עליהם, שידעו להגיע למקום הרצוי. בינתיים המשכנו לכיוון הרכבל. בעודנו עומדים בתור לעלות על הרכבל אנחנו רואים את שלומיק ומשפחתו שהבינו את ההנחיות ומצאו את המקום. רק אייל קלט אותנו עומדים בקומה השנייה ליד החלון וישר הסיט את תשומת לב הוריו כלפינו.  

אילנית מאוד התרגשה לספר לכולנו שהרכבל הזה מסתובב במהלך העלייה 360 מעלות כך שכולם יוכלו לראות את הנוף לא משנה איפה יעמדו. נכנסו לרכבל, התחלנו בעלייה אבל שוב סיבוב לא היה כרוך בו. אילנית התערערה, היא זכרה שבפעם הקודמת שביקרה במקום עם משפחתה, הרכבל הסתובב. לכן התעקשה שהוא אכן יסתובב בשלב מסויים. בנקודת ההחלפה בחצי הדרך היא חזרה להיות אופטימית ובאמת הרכבל השני הסתובב סיבוב מלא, כמו שהבטיחה. אז אולי היא לא כזאת זקנה למרות הכל.

הצטלמנו

בהר היה נוף מדהים, שעשה לכולם חשק להצטלם. וכך רוב הפוסטרים של "היינו באיטליה" צולמו שם. אחרי כמה דקות מנוחה ואכילת ארוחת עשר מאוחרת התחלנו ללכת בשביל. מסביבנו היו עשרות גלשני רוח שמסתבר שמונט באלדו היא נקודה פופולרית לתחביב הזה. לראות את זה קורה מרגע ההמראה עד להתעופפות באוויר היה מהפנט. יש לי צילומים ארוכים של הגלשנים האלו מנסים שוב ושוב עד שהם תופסים את משב הרוח הנכון. בקצה הפסגה יש נקודת תצפית מעולה שמשקיפה מצד אחד על האגם ומצד שני אל רכס ההרים. 

כשירדנו מההר, הלכנו לכיוון העיר העתיקה של מליצ'נסי שהמגדל שלה נראה מכל נקודה בעיר, גם ממעלה ההר. נכנסו לטירה (מיטבי הלכת בעיקר) וסיירנו בה. מלבד מוזיאון טבע שהיה במקום התברר שבאותו הזמן התרחשה חתונה במקום. לא היה ברור מתי התקיימה החתונה, אבל החתן והכלה הצטלמו על רקע הטירה במגוון נקודות. היו הרבה מדרגות, מסביב לחומה וגם בעלייה למגדל הפעמון. בקצה שוב הייתה נקודת תצפית יפה על העיר העתיקה והאגם. 

באותו הזמן שהיינו שם הייתה שעה עגולה, 18:00 אם אני לא טועה. זוג תיירים שהיה גם במקום, הצטלם. הגבר עמד על רקע האגם והאישה נשענה על הפעמון כדי לצלם אותו. ברגע שהפעמון צלצל היא צרחה ונבהלה מאוד. כולנו הסתכלנו עלייה וצחקנו. גם היא צחקה במבוכה והתרחקה מהפעמון שבינתיים המשיך לצלצל. עברו כמה דקות והיא חזרה על אותה טעות. הפעם זה היה אירוני.

במה הכלה תבחר?

בבואנו לצאת מהטירה ראינו שכל האורחים מהחתונה מאגפים את שער הכניסה משני הצדדים ושטיח אדום נפרש ביציאה ממנו. החתן והכלה טרם ביצעו את היציאה, אז תפשנו טרמפ ויצאנו מהטירה כאילו אנחנו משפחת המלוכה. דוכן גלידה חביב ליד הטירה משך אליו את כל האורחים של החתונה וגם אותנו. החתן והכלה גם הם נראו כחובבי גלידה ולא ויתרו על הזדמנות לגביע של גלידה איטלקית. התמונה של הכלה עם זר ביד אחת וגלידה ביד שנייה ישר העלה בדיחות.

את מה היא תזרוק קודם - את הגביע או את הזר?

בעל דוכן הגלידה