להתראות ילדות, שלום מציאות

זהו, השבוע הסתיימו להם 12 שנות לימוד. אני לא מתכוון לטחון את המשפט השחוק "אני עדיין לא מעכל את זה", פשוט מאוד כי הוא נאמר בערך אחת לשבוע מספטמבר השנה. זה בהחלט מרגש ובהחלט מוזר שמעכשיו אין יותר לימודים (בבית ספר לפחות), כל אחד הולך לדרכו (מתגייס או שנת שירות) והחיים האמיתיים מתחילים לצבור תאוצה.

הקיץ עומד להיות קצר עבורי, בגלל תאריך הגיוס שעומד על סוף חודש יולי, אבל אני מתכוון לנצל את 31 הימים שנותרו לי מהנעורים כי להספיק דברים שהייתי אמור לעשות מזמן. אז לחו"ל אני אטוס (צפו לסדרת ההמשך המדוברת של "היינו בגרמניה"), אולי קצת אעבוד ואתכונן נפשית לדבר הלא ברור הזה שנקרא צה"ל.

לקטר על תהליך הגיוס כבר נראה לי נדוש, החל מהצו הראשון לומדים להבין למה ישראל עדיין לא חתמה על הסכם שלום אזורי - הפקס בנושא עדיין לא התקבל בלשכה והיה בלבול עם נתונים של מלש"ב אחר בטעות. פאק איט, נעשה מה שצריך ונעבור את זה בשלום - זה המוטו שאני מתכוון לאמץ בשלוש השנים הקרובות, למרות שלא בטוח אם זה הדבר הנכון לעשות.

לכל אותם תלמידים שעדיין לומדים בבית הספר - אל תירדמו בשמירה, נצלו את כל ההזדמנויות ועברו את הבגרויות בשלום. להתראות ילדות, שלום מציאות.

לא איזה משהו עצום

אי אפשר לרכב על אופניים בלי לשתות מים

השנה לא בא לי לצום.

מאז גיל 13 הרגשתי מעין חובה לצום בשביל להוכיח לכולם שאני בוגר, שאני מסוגל לצום. השנה לא התחשק לי, הרגשתי שאין שום סיבה שבגללה אני צריך לצום. באופן מפתיע או לא, רק חבר אחד שלי צם (עד כמה שידוע לי) וגם זה רק כי הוא בא ממשפחה שומרת מסורת.

הרבה אוהבים לומר בצחוק שהם עושים על האש דווקא ביום כיפור, אוכלים ונהנים. גם אני אכלתי, אבל לא בקולות וצלצולים. אני מעריך את אלה שצמים, מכבד את ההחלטה שלהם וכל זה.

האמת שיש משהו מהנה במיוחד בכל דבר שקשור לאוכל ביום כיפור. פתאום כל ביס שאתה נותן, באווירת ה"אסור לאכול", הרבה יותר טעים. חזרתי אתמול לקראת חצות הביתה ותקף אותי רעב שבגללו אכלתי סוג של ארוחת ערב שלישית (השנייה הייתה במפגש האוכל עם החברים החוטאים).

באווירה זו התחילו שבועיים של חופשה הכרחית מבית הספר, במהלכה אני הולך לעשות את המבחן הפסיכומטרי (הצילו!), לכתוב למעריב לנוער, לבלות וגם לעשות דברים בקשר לבית הספר. שנה טובה הולכת להיות, י"ב בכל זאת.ש

מפרגנים, מפרגנים

נכון, הקיץ כבר השלים חצי ואין חדש בערוץ של 770 ביוטיוב. מה לעשות, לפעמים עדיף להתאפק מאשר להעלות סרטונים על כלום. אבל לא נשאיר אף אחד בלי כלום - קבלו את הכתבה שעשיתי ל"מעריב לנוער" על עבודת הקיץ שלי בתור מד"צ במדעטק (מוזיאון המדע בחיפה). 

אף פעם לא דמיינתי שתמונה שלי תופיע בראש תוכן העניינים או על 2 וחצי עמודים! בהחלט רגע מרגש... ואם אתם עצלנים מדי בשביל לקנות את העיתון, הנה הכתבה במלואה, שלא תגידו שמקפחים אתכם.

תגדילו, תגדילו

התמונה הזאת הייתה בפרופיל שלי בפייסבוק

הצלצול הוא גם בשבילנו

גם בתיכון שלנו נמאס לשמוע את הצלצול המעצבן של יונתן הקטן או את זה שאני אף פעם לא זוכר (זאת עם הכבשים). למזלנו שכבת י"ב הייתה מספיק חזקה בשביל לשנות את הצלצול למנגינות קצת יותר טובות, ולגרום לנו לשנוא את כל השירים שהושמעו.

דיייי כבר עם I Gotta Feeling!!!

שמש זורחת מעליי, די די!

קיץ. העונה החמה. העונה הלוהטת. העונה המיוזעת.
אני לא אוהב קיץ.
נכון שלקיץ יש המון יתרונות, כמו... אבטיח, גלידה ומדוזות.
אני חושב שהקיץ איבד מהמשמעות שלו, חופש. נכון שלכל תיכוניסט ממוצע יש את החלום הקבוע של נסיעה לאילת. אבל כשהוא חושב על זה לעומק הוא מבין שנסיעה של 5 שעות באוטובוס, בטמפרטורה של 37 מעלות זה לא אנושי (וזה המקום לציין, באמת כל הכבוד לנהגים של אגד שנשארים חיים אחרי עבודה כזאת).
במקום לשבת ולהירגע אנשים עסוקים בלתכנן "מה הם יעשו בחופש". כי צריך, סליחה, חייבים לעשות משהו, כי אם לא עושים משהו אז זה אומר שאתה לא באמת בחופש.
באמת?
לשבת על הים ולהירגע, זה לא חופש?
לאכול אבטיח ולראות סרט, זה לא חופש?
לכתוב בלוג ולזוז עם הכיוון של המאוורר, זה לא חופש?
אז מה אם אין לך תיכנון קבוע, אבל זה מה שכיף בחופש ובקיץ, שאתה יכול לקחת את הזמן ושום דבר לא יכול להרוס אותו (גם ככה חם בקיץ, לא כמו בחורף שאתה צריך לנחש אם ירד גשם או לא).
בכלל, כל הפרסומות חוזרות על אותה סיסמא לעוסה "מבצע שיקרר לכם את הקיץ" או "הקיץ הולך להיות לוהט" (באמת? בישראל?). אם הייתי פרסומאי אולי הייתי מבין מה עומד מאחורי כל הסלוגנים האלו, כי עליי הם ממש לא עובדים. כנראה שהם ממש מזלזלים באינטליגנציה של הציבור או שהם פשוט גרועים וחסרי רעיונות.


למרות הכל, קיץ הוא סימן להתחלה חדשה וכל אחד יכול להתחיל ליהנות בקיץ (או להמשיך ליהנות) לפי אותם קלישאות חוזרות. לצערי הסימן להתחלה חדשה היא עוד עונה של "כוכב נולד",עונה 8. באמת כמה אפשר למשוך משהו כל לא מעניין, אנחנו כבר לא תמימים וכשצביקה הדר אומר באודישנים שהם "מחפשים את הכוכב הבא" כולם כבר יודעים שזה לא באמת נכון. תראו את זוכי עונה 3,4,5,6. איפה הם? חוץ מנינט התוכנית עסוקה בייצור כוכבים ברגע. מה גם שהתחרות עצמה ממש לא מעניינת, לפחות באירוויזיון יש הופעות הזויות שכיף לצפות בהן, אבל בכוכב נולד יש את הדרמה המוגזמת מאחורי כל מתמודד (היא שרה למרות שהיא עיוורת. כי עיוורים לא שרים!) ואת הקאברים המשעממים לאותם קבוצת שירים.
נקודת האור היחידה היא תוכניות האודישנים, שם לפחות יש יותר בידור ויותר מעניין לצפות בהן, יותר מצוות השופטים (צדי, זה לא. מרגול היית רלוונטית לעונה הרביעית וזהו).
ובואו לא נתחיל לדבר על הישרדות, התוכנית היחידה שערוץ 10 מפיק מלבד עוד סרט דוקומנטרי על גואל רצון. זה היה מעניין בעונה הראשונה ונהייה צפוי בעונות שלאחר מכן. תלת מימד או לא, אפילו אוואטר היה יותר מעניין.