‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 9 במאי 2015

הייתי באיטליה: שירה מספרת על סעודת האבירים


"זה היה מדהים". שירה
לפני שנה וחצי היינו באיטליה, זה היה מדהים. המקומות, המאכלים, האנשים ובעיקר האווירה. 
עם האחיות (שירה במרכז)
יום אחד נסענו למקום שנקרא "סעודת האבירים", בתרגום חופשי. הקונספט הוא שרואים קרבות אבירים ואוכלים ארוחה של אבירים תוך כדי. תחילה, קיבלה את פנינו נסיכה יפהיפייה, בעלת מסיכה, שסיפרה על מה שיקרה הערב, ועל הקרבות במספר שפות. מיד לאחר מכן, נכנסו ובחרנו צבע של אביר. אנחנו, משפחת הירשהורן-קורן, בחרנו באביר הכחול, כמו שהיינו בפעם הקודמת שביקרנו שם עם המשפחה שלי. אחרי שבחרנו צבע וקיבלנו כתר, עשינו תמונה עם המלך והנסיכה.

נכנסו לאולם, שבמרכזו המקום בו האבירים ילחמו לעיניי הנסיכה ואבא שלה שיושבים מאחוריהם. התיישבנו במושבים, אם אפשר לקרוא להם ככה (הם פשוט היו מדרגות בטון). על השולחן היו כוס, קערת מתכת וצלחת. למנה ראשונה קיבלנו מרק עוף. אפשרויות השתייה היו מוגבלות. בירה או פפסי. כילדה בת 11 התלהבתי מהכל. למנה עיקרית עוף שלם, אבל של ציפור קטנה. זה היה טעים! נכון, הם היו יכולים להוסיף תבלינים, אבל זה היה הורס את האווירה של ימי הביניים. 

"הוא היה רציני, אבל אני ראיתי שהוא רצה לצחוק גם"

הקרבות היו מחולקים למספר שלבים - קרב אחד עם סוסים, קרב אחר עם חרבות אחד על אחד. האביר הכחול נכנע לאביר הצהוב. בחיי, זה היה מאכזב. אחרי זה, יצאנו לחנות המזכרות וגם להצטלם עם האביר הכחול שלנו. אני הייתי סקרנית נורא ורציתי לדעת אם הזקן של האביר הכחול אמיתי. אז התקרבתי לגעת בזקן והאביר תפס לי את היד. זה היה רגע מצחיק. הוא היה רציני, אבל אני ראיתי שהוא רצה לצחוק גם. וואו! זאת הייתה חוויה כל כך טובה. הייתי רוצה לעשות את זה שוב, אבל בפעם הראשונה זה הכי טוב.

צפו: סעודת האבירים מתוך "היינו באיטליה"

יום שבת, 4 באפריל 2015

ליל הסדר עם GoPro



לכבוד יום הולדתי המתקרב זכיתי לקבל מצלמת GoPro Hero4 חדשה. כרגע אני מגדיר את עצמי בשלבי הניסוי של המצלמה, משחק עם ההגדרות ולומד את הסודות הכמוסים שלה. המצלמה כל כך קטנה שזה מדהים אותי כל פעם.
לכבוד הסדר החלטתי לתעד את המאורע שהתרחש אצלנו בבית ותליתי את המצלמה על דלת ההזזה של הגינה כדי לצלם את כל הערב. אבל לא סתם וידאו סטטי, אלא בפיצ'ר המגניב - Time Lapse. בהתחלה ניסיתי לצלם את הערב יורד על הבית אבל משום מה זה לא ממש הצליח (יש בהתחלה איזה שניה וחצי של זה), ובערב צילמתי את כל קריאת ההגדה וכמובן את הארוחה עצמה.
את הארוחה הגדרתי לצלם בהפרשים של 10 שניות בין לכידה ללכידה.
החלק המעניין באמת הוא שבגלל שהצילום נעשה באיכות 4K, שלמירב ידעתי זה פי 4 מ-HD, אפשר לעשות זום על אזור מסויים ברצף הצילומים כדי לתת תחושה יותר מעניינת. 
הסרטון הזה באורך 20 שניות בלבד, אבל הוא מכיל קרוב ל-600 תמונות. זה מגניב ומקווה שבעתיד אעשה עם התכונה דברים טובים יותר.

יום שבת, 25 בינואר 2014

ערבי בעיניי המתבונן



בדרכנו לכיכר העיר סן ג'מיניאנו, שירה ועומר החל לדון במושג ערבי והחליטו להגדיר מי יכול להיקרא "ערבי". המסקנה מהשיחה - אם אתה לא מהדת שלנו אתה ערבי. תשאלו את שירה, היא יודעת.
לא נגלה לכם יותר מדי מהפרק הבא של "היינו באיטליה", אבל זה נראה כמו משהו שאסור לפספס. אולי עכשיו אפשר להבין את הבעייתיות שבשיעורי אזרחות?

ולקראת הפרק הבא - פוסטר חדש של משפחת קורן

מימין לשמאל: אילנית, ניר, שירה, שוהם ושחר

יום שישי, 20 בדצמבר 2013

קצת יח"צנות





                    

צילומים: אילנית קורן, אורי הירשהורן, שחר קורן
עריכה ועיצוב כרזות: אורי הירשהורן

יום רביעי, 25 ביולי 2012

מה הלאה?

יש הרבה מאוד חומרים שמחכים לעבור עריכה ולעלות לערוץ של 770. הבעיה: אין לי זמן או סבלנות בשבילם. רק לאחרונה חזרתי מחופשה משפחתית בגרמניה, שם כמובן צילמתי במטרה עתידית להפוך אותה לסדרת המשך ל"היינו בגרמניה". בשבועות הקרובים אני עתיד להתגייס ואז לא יהיה לי את הזמן או הכוח להתעסק בעריכה בכלל.
מה לעשות? לכתוב מה עתיד לעלות ב-770

  • היינו בגרמניה: האיחוד* - כל המשפחה מתאחדת לחופשה קצרה בצפון הארץ. אפשר לומר שזה היה סוג של דה ז'ה וו.
  • עם קצפת ודובדבן (שם זמני) - הספין אוף המדובר ל"היינו בגרמניה" המתרחש לשם שינוי בגרמניה עצמה, ביער השחור.
*צולם כבר בסוף חודש מאי השנה, אבל מסיבות שונות ואישיות לא נכנס לעריכה. אחת מהן היא שכנראה אין מספיק חומרים כדי לבסס עלייה סדרת רשת, ככל הנראה תהפוך לסרט בודד. 



כמובן שבמציאות זה נראה יותר טוב. וטעים יותר כמובן

יום חמישי, 26 במאי 2011

התקופה הזאת בשנה

לכל מי שעולה לתיכון מספרים את המיתוס הגדול לפיו אחרי חופשת הפסח כבר לא לומדים ואנשים חיים רק ממתכונת לבגרות. האמת? צודקים.
על כל איש שפוי שאני מכיר, אני מכיר 2 לא שפויים בכל הקשור ללימודים ולמבחנים. אם אחד לוקח דברים באיזי ולא מורט שערות רק כשמזכירים את המילה מבחן/בגרות/מתמטיקה במשפט מאוחה בעל חלקים כוללים, אני יכול לדעת בוודאות שהוא אדם שפוי. לעומתם, אלה שכן מורטים שערות ומאבדים הכרה בהישמע אחת מהמילים הנ"ל אני נמצא בבעיה.
בכל פעם שאני נתקל בטיפוס לחוץ יש לי דחף בלתי מוזר לנסות להרגיע אותו ולומר לו עד כמה שהמבחן הזה כל כך מיותר או שהוא מקבל 90 ומעלה בלי בעיה. בדרך כלל זה לא עוזר ואותו טיפוס אומר את המשפט "ההורים שלי יהרגו אותי".
בום.
זה מעצבן אותי. מעצבן אותי שהורים חושבים שהם יודעים והם מחליטים מה הילד שלהם יילמד ומה הוא ייעשה בעתיד. ההורים האלה הם הסוג הכי גרוע לדעתי והכי הרסני לנער או נערה מתבגרים בתיכון. בדרך כלל ההורים האלה רואים את מקצוע המתמטיקה כקדוש בלתי נלאה ומחשיבים אותו כחשוב ביותר מכל המקצועות בתעודת הבגרות. הדבר הזה אומר שאותו ילד או ילדה ח-י-י-ב-י-ם ללמוד 5 יחידות מתמטיקה ולהצטרף לקבוצת המצטיינים שנועלת אותם לעוד 3 שעות בשבוע ללמוד מתמטיקה ברמה של רובוט חסר נשמה.
הבעיה הכי קשה היא שאותם ילדים בדרך כלל כל כך מוכשרים בתחומים אחרים, שלמרבה הצער ההורים מחשיבים כנחותים ולא חשובים כמו למשל אמנות. אם לילד שלך יש כישרון אמיתי והוא נהנה מזה, מי אתם שתעצרו אותו? תנו לו יותר זמן להשקיע בדברים שהוא נהנה מהם והדברים שהוא טוב בהם במקום לכפות עליו ללמוד על דברים שספק אם הוא ישתמש בהם בעתיד.

 היא קיבלה 100 ב-5 יחידות, אבל היא בטח אומללה
בסופו של דבר, אם ההורים שלכם הם צרי עין וחושבים שמתמטיקה ופיזיקה (או כימיה וביולוגיה) הן המקצועות הכי חשובים עלי אדמות, אני לא מתבייש לומר להם שהם טועים ובענק! אז הבן שלכם לא כזה טוב ב-5 יחידות מתמטיקה, עדיף לקבל 100 ב-4 יחידות מאשר נכשל ב-5. תחשבו על זה...

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

חו"ל איז קול

המשפחה שלי היא משפחה מיוחדת. הרבה קוראים לנו "משפחה לא הגיונית" מהסיבה שהאמא של החתן מסתדרת מעולה (אפילו אוהבת) את הכלות שלה. כן, נכון שקשה לרבים מכם לדמיין את זה בליל הסדר אצלכם אבל משפחת הירשהורן היא חזית מאוחדת. בגלל זה אנחנו יוצאים לחופשות משפחתיות ביחד בחו"ל.
לפני שנתיים בדיוק, בסוכות 2008, טסנו לצרפת לכבוד 2 אירועים חשובים- יום הולדת 70 לסבתא חנה ו-50 שנות נישואין של סבא חיים וסבתא חנה. קשה לתאר את כמות ההכנות שעשינו ל-7 ימים בצרפת, כמות ההכנות הייתה ארוכה מהחופשה, אבל ברגע האמת שכחנו את כל התוכניות ופשוט נהנו. כמובן שאי אפשר היה לפספס כזאת חופשה ואני, מתוקף תפקידי כצלם/עורך/במאי/סוכן נסיעות, לקחתי על עצמי לתעד את החופשה.


ולמה החלטתי לספר לכם את כל זה? ביום שני משפחת הירשהורן נוסעת לחופשה בגרמניה (למרות שנשהה בצרפת, אבל את זה לא מספרים). הולך להיות מהנה לא פחות.