‏הצגת רשומות עם תוויות צהל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צהל. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 ביולי 2012

סוף שנה: בנות ביום סיירות



אמנם קצת באיחור, אבל הנה הפוסט על הסרטון החדש והמדובר שעלה בערוץ שלנו החודש. הקליפ הופק עבור מסיבת הסיום של מחזור ס' בתיכון אורטבעון מקרית טבעון שהתקיימה ב-9/7/12.

כחלק מצוות הכתיבה הלא מתוכנן של המסיבה נתבקשנו גם לכתוב תסריט למספר קליפים שמלבד הנושא המאוד כללי שלהם, לא היה ממש בסיס שממנו אפשר היה לבנות קליפ כלשהו. הרעיון היה להראות את הבנים שמשתתפים ביום סיירות לצה"ל ובנות ביום המא"ה, כאמור שני הפכים. מפיקי המסיבה רצו להציג את הבנים שכביכול מתאמצים ומזיעים בזמן שהבנות עושות חיים בבניין ממוזג ולא מתאמצות יותר מדי. 
הרעיון שחוק ולא מעניין כמובן ואז עלה לי יום לאחר מכן רעיון מופרך לעשות את הקליפ בסגנון של הסרט "שישי הפוך", בו לינדסי לוהן ואמא שלה מתחלפות בגוף ועושות את הדברים הרחוקים מהן. זרקתי את הרעיון כשישבנו לכתוב את התסריט ודנה, אחת מצוות הכתיבה, נדלקה על הקונספט והתחילה למלא את המסך בהתרחשויות שונות. כמה שבועות לאחר מכן צולם הקליפ, ואחרי מאמץ רב (שכלל ריב עם שרת בית הספר, אל תשאלו) השגתי את החומרים והתחלתי לערוך את הוידאו.

אחרי שסיימתי לערוך התבשרתי להפתעתי שיש עוד קלטת שלמה של חומרים שלא נכללה באלו שלקחתי, ונאלצתי גם לדגום אותם ולערוך אותם. הקטעים האלו הם מסצנת השינה עד לשיחות הטלפון בבוקר שאחרי ההתחלפות. לא היה קל לערוך את החומרים האלה. בניגוד לשאר הקטעים, שהיו מצולמים בצורה נוחה לעריכה, הצילומים כאן לא היו כל כך נאמנים לתסריט והיה לי קשה להבין מה בא איפה ומי מחליף את מי בתסריט. הפתרון לאי ההבנה? המסך המפוצל. במקום להראות אחד אחרי השני בנים ובנות צורחים מול המראה הבנתי שכדי שלא ישימו לב שחלק מהצילומים לא באיכות טובה ובחלקם אפילו נראית הצלמת (חפשו בוידאו הנ"ל), מסך מפוצל יסיח את דעתם של הקהל ויעביר את המסר העמוק של הסצנה.

ההופעות של מסיבות הסיום לא מתאפיינות בתסריט שנון ומקורי במיוחד, וזה בסדר לגמרי. הצופים שבאים להופעה הם הורים, חברים וכאלה שבאים כדי לראות את החבר או קרוב המשפחה שלהם עושה צחוקים על הבמה ומקבל תעודה או משהו בסגנון. לכן, רוב ההומור הוא מאוד רדוד וסטריאוטיפי. ככה גם בקליפ - הבנים מוצגים ככאלה שרק מתעניינים בדברים פיזיים והבנות יודעות רק לשים לק ולבכות. וכן, אני לוקח קרדיט על הקליפ הזה וגם על חלק מהבדיחות שהיו בהצגה עצמה. התגובות שקיבלתי עליו היו חיוביות לחלוטין, כולם הסכימו שהעריכה שלי הקפיצה את הרמה של הקליפ (ואולי את המסיבה כולה) פי כמה.

פספוסים וקטעים שירדו בעריכה

יום שבת, 23 ביוני 2012

להתראות ילדות, שלום מציאות



זהו, השבוע הסתיימו להם 12 שנות לימוד. אני לא מתכוון לטחון את המשפט השחוק "אני עדיין לא מעכל את זה", פשוט מאוד כי הוא נאמר בערך אחת לשבוע מספטמבר השנה. זה בהחלט מרגש ובהחלט מוזר שמעכשיו אין יותר לימודים (בבית ספר לפחות), כל אחד הולך לדרכו (מתגייס או שנת שירות) והחיים האמיתיים מתחילים לצבור תאוצה.
הקיץ עומד להיות קצר עבורי, בגלל תאריך הגיוס שעומד על סוף חודש יולי, אבל אני מתכוון לנצל את 31 הימים שנותרו לי מהנעורים כי להספיק דברים שהייתי אמור לעשות מזמן. אז לחו"ל אני אטוס (צפו לסדרת ההמשך המדוברת של "היינו בגרמניה"), אולי קצת אעבוד ואתכונן נפשית לדבר הלא ברור הזה שנקרא צה"ל.

לקטר על תהליך הגיוס כבר נראה לי נדוש, החל מהצו הראשון לומדים להבין למה ישראל עדיין לא חתמה על הסכם שלום אזורי - הפקס בנושא עדיין לא התקבל בלשכה והיה בלבול עם נתונים של מלש"ב אחר בטעות. פאק איט, נעשה מה שצריך ונעבור את זה בשלום - זה המוטו שאני מתכוון לאמץ בשלוש השנים הקרובות, למרות שלא בטוח אם זה הדבר הנכון לעשות.

לכל אותם תלמידים שעדיין לומדים בבית הספר - אל תירדמו בשמירה, נצלו את כל ההזדמנויות ועברו את הבגרויות בשלום. להתראות ילדות, שלום מציאות.

יום שני, 2 באפריל 2012

תחושה של סוף באוויר

199.jpg (300×232)

ולא, אין לזה קשר לגמר האח הגדול היום בערב.

תחושת הסוף נובעת מהמקום בו אני נמצא בשלב זה של חיי. אני לא גוסס ממחלה סופנית חס וחלילה, ואני לא עומד להשתחרר מהכלא אחרי ריצוי תקופת מאסר ארוכה. אני בסך הכל עומד לסיים 12 שנות לימודים בבית הספר (סוג של שחרור מהכלא אפשר לומר). כרגע אני נמצא בחופשת פסח, ה-חופשה המדוברת. זו שבמשך כל השנה "הזהירו" אותנו שאחריה כבר אין לימודים, שכולם עסוקים רק בללמוד לבגרויות, חזרות למסיבת סיום ומיונים לצבא.
הכל נכון, רק שכל זה כבר נכון לגבי עוד לפני פסח. שתי בגרויות חשובות עשיתי כבר בינואר (ביי ביי מתמטיקה!), נשף חורף היה סוג של הכנה נפשית למסיבת סיום, המיונים לצבא היו מפתיעים (המכתב תמיד מגיע יום לפני המיון עצמו) ומזג האוויר דאג להיות גשום במיוחד דווקא כשאני רחוק מהבית ואבוד ברחובותיה של העיר הגדולה והמגעילה תל אביב. 

אי אפשר לתאר את כיתה י"ב מבלי להזכיר את שלל הזימונים והכנסים והגיבושים ששולח הצבא לכל המלש"בים למיניהם שטרם קיבלו תעודת בגרות. נכון, יש כאלה שכבר מוכנים לשרת בסיירת מטכ"ל כבר מכיתה י' ויש כאלה שכבר מתים לעבור להשתחרר כבר ולהתחיל את החיים האמיתיים, אבל מה עם אלה שעוד לא מוכנים? 
אל תאמרו את מילת הקסם "שנת שירות", כי זה ממש לא אופציה עבורי. אם אני כבר דוחה את הגיוס, אני רוצה ליהנות ולא לבלות במוסד לנערים עבריינים 10 חודשים. 
אז מה אעשה? את תאריך הגיוס שלי, שעומד נכון לעכשיו על סוף יולי הקרוב, אני עוד לא אדחה. לפחות עד שאדע לאן אני מתגייס ומתי הגיוסים שלהם.
עד אז - תנו לי לישון עד מאוחר, לבזבז כסף על ישיבה בבתי קפה וסרטים ולחשוב על היום שאחרי.
אחרי התיכון,
אחרי הצבא
ואחרי שנגמרת המסגרת ההיא,
שהתחילה ממש מזמן,
כשהייתי בן 4 בערך.