31 באוגוסט זה עוד יום

ממש לא מזמן, לתאריך היום הייתה משמעות עבורי. הנה נגמרו להם חודשיים של חופש. עולים כיתה, מתחילים את החטיבה, מתחילים את התיכון. עולים לי"א... י"ב... לפני שנתיים זה נגמר.

חודשיים של חופש מוחלט, ששום דבר לא יכול למנוע אותו היו דבר מובן מאליו. עשרה חודשים היינו בבית ספר, מגיע לנו חודשיים חופש ביולי ובאוגוסט (עם זליגה של עשרה ימים ליוני כמובן).

פתאום היום דברים שנראו לי מוחלטים ומובנים מאליהם, כבר לא כאלה. בצבא כלום לא בטוח, פתאום משתנה הלו"ז, יש עוצר, קיבלת שבת, השתנו הסבבים כי המג"ד רוצים לשתות קפה שחור בלי סוכר. מרוב הפעמים שבוטלה לי החופשה אני חושש לתכנן תוכניות. כי מי יודע אם אני בכלל אצא הביתה. מי יודע אם בחמישי אני בבית. אולי יוחלט שנצא בשישי, אולי לא נצא בכלל. 

אי אפשר להכין אותך לזה, רק להתרגל לזה עם הזמן. אין תשובה יותר טובה.

31 באוגוסט. יום שכולו התרגשות, גם אם כולם מכחישים את זה. תמיד לקראת הערב, רגע לפני שנכנסים למיטה בידיעה שמחר כבר אי אפשר לקום ב-10, מרגישים את הפרפרים האלה. איך תהיה השנה? מי יהיו החברים? ליד מי אשב? איזה סנדוויץ' אמא תכין לי מחר?

ואז אחרי הרבה סיבובים של הראש מתעוררים לבוקר של 1 בספטמבר. השעה תמיד מוקדמת מדי, למרות שהחלטת לגנוב עוד שתיים שלוש דקות ולשים שעון ל-7:03. אמא מעירה אותך דקה לפני השעון ואתה מרגיש כאילו לא ישנת דקה. מתלבשים, אוכלים ויוצאים לעוד שנה שמתחילה בציפייה כבר לחגי תשרי, לפסח, לחופש הגדול הבא.

רק לסיים כבר את הבצפר. שייגמר כבר. אחרי זה יהיה טוב, העולם פרוס לפניי. נצא כל ערב, נקום מתי שבא לי ופשוט נהיה שמחים. 

שנתיים אחרי, 31 באוגוסט זה עוד יום בלוח השנה. בדיוק כמו 1 בספטמבר. מה שחשבתי אז כבר נראה לי אחרת לגמרי היום. נדבר עוד שנתיים, נראה לאן זה יתפתח.

היינו באיטליה / Summer Finale

הפרק הבא של "היינו באיטליה" יהיה ה-Summer Finale של העונה. מה פתאום? אז ככה:

כשצילמתי את העדויות, אי שם בנובמבר 2013, התעצלתי לעבור על כלל החומרים מהטיול ועצרתי בדיוק כשעמדנו לעבור לגארדה. לכן, צילמתי עדויות שרלוונטיות רק עד לפרק הקרוב, שכן מיד לאחר מכן כולם עוברים למקום אחר לגמרי. 

תכננתי לצלם את העדויות של חלק ב' במהלך פסח, אבל דברים לא מתוכננים מהצבא אילצו אותי לדחות את הדבר לשבועות ושוב למועד לא ידוע. אז הפרק הבא, שכמובן הולך להיות בדיוק מה שאתם מכירים ואוהבים, יהיה גם הפרק האחרון באזור טוסקנה.

בפרק הבא, שלומיק חוגג יומולדת 40 ונאלץ להתמודד באותו יום עם החלפת הרכב השכור שלו לאחר שהחלון האחורי התנפץ לחלוטין יום קודם לכן. גילי ונירי, אחיו הגדולים, מחליטים להשטות קצת עד שייסעו להחליף אותו ומשחקים בשברי הזכוכית ומתרגלים פריקה מהירה מרכב, ממש כמו בצבא.

נירי מסתכל מבעד לחלון השבור. מתוך פרק 4

כל הפרקים של "היינו באיטליה"

מפרגנים, מפרגנים

נכון, הקיץ כבר השלים חצי ואין חדש בערוץ של 770 ביוטיוב. מה לעשות, לפעמים עדיף להתאפק מאשר להעלות סרטונים על כלום. אבל לא נשאיר אף אחד בלי כלום - קבלו את הכתבה שעשיתי ל"מעריב לנוער" על עבודת הקיץ שלי בתור מד"צ במדעטק (מוזיאון המדע בחיפה). 

אף פעם לא דמיינתי שתמונה שלי תופיע בראש תוכן העניינים או על 2 וחצי עמודים! בהחלט רגע מרגש... ואם אתם עצלנים מדי בשביל לקנות את העיתון, הנה הכתבה במלואה, שלא תגידו שמקפחים אתכם.

תגדילו, תגדילו

התמונה הזאת הייתה בפרופיל שלי בפייסבוק

עצלנים ועיתונות

אז כמו שכבר ציינתי כאן בעבר, אני כותב ב"מעריב לנוער". כשרק התחלתי לכתוב היו לי כל כך הרבה רעיונות לכתבות, על מתנדבים במד"א, על לימודי נהיגה ועוד ועוד. את כולם דחו על הסף. אפשר לומר שנעלבתי אבל התנחמתי בכך שזה לא בגללי, זה הרעיון (יה רייט).

נעלי סמרטוט. לבטטות או לתפוחי אדמה?

עברו כמה חודשים ולפתע צלצל עודד, העורך, והציע לי לעשות כתבה ולראיין תלמידים בבית ספר טכנולוגי במוצקין שייפתח שנה הבאה. בהתחלה נלחצתי, בכל זאת ראיון ראשון וכתבה ראשונה, אבל מאז אני לא מפסיק לקבל הצעות לכתבות. מאז אותה כתבה הספקתי לכתוב כבר 4 כתבות כשזה רק עניין של מספר ימים עד שאני אקבל עוד הצעה. בהחלט משמח.

הכתבה האחרונה שלי תופיע בקרוב בגיליון העצלנות של "מעריב לנוער". לפעמים אני חושב שהעורכים לא מכירים את הנוער שמחוץ לתל אביב ומשתדל להזכיר להם שאני גר באזור חיפה (היחיד!), מחוץ לאזור חיוג 03... באופן אישי אני חושב שזו קצת רמאות לחפש באינטרנט מידע ואז לכתוב אותו במילים אחרות, אבל ככה עובד העולם ולא כדאי לך להסתבך איתו דווקא עכשיו. קטעים מתוך הכתבה שעתידה להתפרסם בפוסט המלא

פוסט על גשם ורישיון נהיגה

העולם מתחלק ל-2 סוגים של אנשים: אנשי הקיץ ואנשי החורף. אנשי הקיץ הם אנשים חמים, שאוהבים לאכול קרטיבים בבריכה, נהנים מהזעת יתר בשיעור ספרות וללכת עם כפכפים. לעומתם, אנשי החורף הם אנשים משכילים, חכמים, יפים ומושלמים. למזלי, אני איש חורף. מה הכוונה "איש חורף"? אני אוהב שיורד הרבה גשם, כשמזג האוויר קר כשיוצאים מהבית וכשצריך ללבוש המון שכבות שמרגישות כאילו שלקחת את שמיכת הפוך מהמיטה איתך לכיתה.
אח, חורף...

את זה אין בקיץ!

לצערם הרב של אנשי החורף במדינת ישראל, הם לא מתוגמלים כראוי. לרוב, ימי הגשם בישראל מסתכמים בשבועות בודדים במקרה הטוב ובסערה עצבנית אחת במקרה הרע שמשאירה רק טעם של עוד. ישראל ידועה כמדינה ששמחה לקבל עוד מים לשורותיה ולכן אנשי החורף שמחים על כל טיפה שיורדת על הקרקע. אנשי החורף הם אוהבי ישראל.
השבוע קרה דבר משמח, חודש אפריל הגיע ולמרבה ההפתעה הגשם עדיין איתנו! אירוע משמח כזה אני לא זוכר ב-16 שנותיי ו-364 ימי חיי. אז רגע לפני שאני הופך לזכאי לרישיון נהיגה, קיבלתי עוד זכות מדהימה - גשם ביום ההולדת שלי. תצחקו ותלגלגו אבל אני אוהב להסתכל מהחלון ולתת מבטים עמוקים ודרמטיים על הצמחים הנרטבים. תודו שכל אחד מאיתנו היה שמח לחיות בסרט כזה שבו הוא יכול לבזבז את זמנו ופשוט לבהות בענף של עץ אלון מתנדנד עם הרוח או עציץ שעוד שנייה נופל מהמרפסת בגלל שהגשם שטף אותו. תודו.

אז בלי לרמוז יותר מדי, ביום חמישי הקרוב (ה-7 לאפריל) אני אגדל בשנה ואהיה בן 17. כל כך הרבה זמן הייתי בטוח ש-16 זה השיא של חיי עד שהגעתי לכאן. עדיין לא החלטתי מה אני אעשה כשאהיה גדול ולא החלטתי לאיזה יחידה אני עומד להתגייס בצבא. אבל דבר אחד החלטתי, אני איש חורף.

שמש זורחת מעליי, די די!

קיץ. העונה החמה. העונה הלוהטת. העונה המיוזעת.
אני לא אוהב קיץ.
נכון שלקיץ יש המון יתרונות, כמו... אבטיח, גלידה ומדוזות.
אני חושב שהקיץ איבד מהמשמעות שלו, חופש. נכון שלכל תיכוניסט ממוצע יש את החלום הקבוע של נסיעה לאילת. אבל כשהוא חושב על זה לעומק הוא מבין שנסיעה של 5 שעות באוטובוס, בטמפרטורה של 37 מעלות זה לא אנושי (וזה המקום לציין, באמת כל הכבוד לנהגים של אגד שנשארים חיים אחרי עבודה כזאת).
במקום לשבת ולהירגע אנשים עסוקים בלתכנן "מה הם יעשו בחופש". כי צריך, סליחה, חייבים לעשות משהו, כי אם לא עושים משהו אז זה אומר שאתה לא באמת בחופש.
באמת?
לשבת על הים ולהירגע, זה לא חופש?
לאכול אבטיח ולראות סרט, זה לא חופש?
לכתוב בלוג ולזוז עם הכיוון של המאוורר, זה לא חופש?
אז מה אם אין לך תיכנון קבוע, אבל זה מה שכיף בחופש ובקיץ, שאתה יכול לקחת את הזמן ושום דבר לא יכול להרוס אותו (גם ככה חם בקיץ, לא כמו בחורף שאתה צריך לנחש אם ירד גשם או לא).
בכלל, כל הפרסומות חוזרות על אותה סיסמא לעוסה "מבצע שיקרר לכם את הקיץ" או "הקיץ הולך להיות לוהט" (באמת? בישראל?). אם הייתי פרסומאי אולי הייתי מבין מה עומד מאחורי כל הסלוגנים האלו, כי עליי הם ממש לא עובדים. כנראה שהם ממש מזלזלים באינטליגנציה של הציבור או שהם פשוט גרועים וחסרי רעיונות.


למרות הכל, קיץ הוא סימן להתחלה חדשה וכל אחד יכול להתחיל ליהנות בקיץ (או להמשיך ליהנות) לפי אותם קלישאות חוזרות. לצערי הסימן להתחלה חדשה היא עוד עונה של "כוכב נולד",עונה 8. באמת כמה אפשר למשוך משהו כל לא מעניין, אנחנו כבר לא תמימים וכשצביקה הדר אומר באודישנים שהם "מחפשים את הכוכב הבא" כולם כבר יודעים שזה לא באמת נכון. תראו את זוכי עונה 3,4,5,6. איפה הם? חוץ מנינט התוכנית עסוקה בייצור כוכבים ברגע. מה גם שהתחרות עצמה ממש לא מעניינת, לפחות באירוויזיון יש הופעות הזויות שכיף לצפות בהן, אבל בכוכב נולד יש את הדרמה המוגזמת מאחורי כל מתמודד (היא שרה למרות שהיא עיוורת. כי עיוורים לא שרים!) ואת הקאברים המשעממים לאותם קבוצת שירים.
נקודת האור היחידה היא תוכניות האודישנים, שם לפחות יש יותר בידור ויותר מעניין לצפות בהן, יותר מצוות השופטים (צדי, זה לא. מרגול היית רלוונטית לעונה הרביעית וזהו).
ובואו לא נתחיל לדבר על הישרדות, התוכנית היחידה שערוץ 10 מפיק מלבד עוד סרט דוקומנטרי על גואל רצון. זה היה מעניין בעונה הראשונה ונהייה צפוי בעונות שלאחר מכן. תלת מימד או לא, אפילו אוואטר היה יותר מעניין.