7 שנים ל-770

אני זוכר את היום הזה לפני 7 שנים. ישבתי עם חבר בבית והעלנו רעיונות מוזרים בהתבסס על סיפורים של ביאליק שלמדנו בשיעור ספרות. מהר מאוד שלפתי את הפלאפון שלי, Samsung 770, שמכאן הגיע המספר הנכסף ל"צוות 770". ערכתי את הסרט בהתרגשות ומהירות ושלחתי לחברים במייל. התגובות היו אוהדות ועודדו אותי לפרסם אותו ביוטיוב.
החלטתי לעשות את מה שהייתי צריך לעשות מזמן - לפתוח ערוץ ביוטיוב. כינסתי ישיבה ביני לבין עצמי על השם של הערוץ והגעתי לשם הנוכחי. אמנם הצוות לא באמת כולל עוד מישהו מלבדי אבל זה נשמע יותר טוב.
לאט לאט החומרים הצטברו, זה התחיל עם "אחד על Echad", שהייתה אמורה להיות בסך הכל מזכרת קטנה מיום אחד והתגלגל לתיעוד חמוד של משלחת שהשתתפתי בה. לאחר מכן הגיעה "היינו בגרמניה" עם הפרק השנוי במחלוקת "היינו בסרט פורנו" שעד היום ממשיך לגרוף אלפי צפיות. במקביל היו כמה סרטונים בודדים כמו "מחליקה על התחת" שזה פרודיה חביבה על מהדורת חדשות והניסיון הנואש להחיות סדרה שהייתי מצלם עם אחותי בילדותי - "חברים (במשפחה)"
ואז היינו באיטליה.
הפקה ברמה שמעולם לא עשיתי בעבר. בתור בחור חסר השכלה רשמית בתחום, אני חושב שהתוצאה יצאה לא רעה בכלל ואפילו מצחיקה. התגובות הגיעו עד לרחוב, אנשים פנו לאמא שלי ולחלק מבני המשפחה שהשתתפו ושאלו אם זה באמת הם מיוטיוב. אני את שלי עשיתי.

עכשיו שבע שנים אחרי שהתחלתי, מחכה לי עוד סדרה להפקה - "היינו באנגליה" ובמקביל התחלתי לעבוד בפרוייקט אחר של מערכונים מתוסרטים (אתגר חדש) ובמקביל צריך להחליט לאן פניי מועדות בעולם. האם יהיה טיול? האם אתחיל לימודים? האם אי פעם אצליח לסיים את רשימת הסדרות שאני צופה בהן?

אני מתוך "היינו באנגליה"

מתוך "חברים (במשפחה)"

אנגלה מתוך "היינו בגרמניה"

פעם שלישית ואחרונה

הפוסטר הראשון של "היינו באנגליה"

אז הסדרה עדיין לא נכנסה לשלבי עריכה פיזיים, אבל נחתה עליי מוזה ליצור לוגו לסדרה. ניסיתי בכל מאודי להימנע מעוד שימוש במותג "היינו ב..." אבל לכולם היה ברור שזה השם הכי מתאים. ניסיתי למצוא שם אחר, אפילו עשיתי רשימה מפורטת של שמות אפשריים:

• המשפחה המאוחדת
• עוד לא היינו שם
• משמאל לימין
• נוחתים באנגליה
• בצד הלא נכון
• איזה מזל

השמות שדורגו גבוה ברשימה הם "המשפחה המאוחדת" ו"איזה מזל". הראשון הוא הכי מתאים וצפוי שאפשר לתת לחופשה משפחתית באנגליה (הממלכה המאוחדת, הבנתם?), אבל חששתי שהוא יגרור תגובות של קיפוח מהצד האחר במשפחה שלא טס איתנו ולמי יש כוח לריבים משפחתיים. "איזה מזל" הוא בעצם להראות את חוסר המזל שהיה לנו לפעמים בטיול - הרכב נתקע בכביש המהיר, למשל. 

אבל בסוף כשהתיישבתי לעשות את הלוגו והייתי צריך לעשות החלטה מהירה על באיזה שם להשתמש בחרתי בתשובה הברורה מאליו. אז יש עוד "היינו ב" וזה באמת יהיה האחרון. נשבע. כי אין מצב שאני טס שוב עם המשפחה לחופשה כזאת בחו"ל.

היינו מאחורי הקלעים

העניינים שקעו, הזמן חלף ו"היינו באיטליה" נראית כמו חלום רחוק. אם אפשר לסחוט עוד קצת את הלימון בחינניות אז למה לא?

הנה כמה רגעים שקרו במהלך הצילומים באולפן של "היינו באיטליה", שהוא למעשה חדר השינה שלי. הייתה חוויה מדהימה להפיק את הסדרה הזאת, שמחתי לשמוע את התגובות (הטובות והרעות) לכל פרק והכי אהבתי לשמוע שחלק מהמשתתפים סיפרו שזיהו אותם ברחוב בעקבות הסדרה.

תודה רבה למי שצפה ונתראה ב"היינו באנגליה" (שם זמני!).

תמונות מאחורי הקלעים

הצד השני של המצלמה

האולפן בפנורמה

להמציא את עצמך מחדש

הפקה ברמה גבוהה

סיומה של "היינו באיטליה" הוא הזדמנות בשבילי ובשביל צוות 770 לבחור לאיזה כיוון ללכת בסדרה הבאה. צילמתי באנגליה מגוון חומרים (גם בוידאו וגם ב-GoPro) ויש כמה רגעי שיא שבקלות יכולים להקנות לה רגעים בלתי נשכחים (כמו המלפפון של "היינו בגרמניה", או החלון השבור של "היינו באיטליה").

הדילמה המרכזית שבפנייה אני עומד כעת היא האם לעשות את מה שכבר עשיתי או להתאמץ ולהמציא פורמט חדש במקום להשתמש בישן.

הפורמט "הישן" לכאורה הוא הכי פשוט והכי מקובל כיום בסרטים וסדרות דוקומנטריות - התרחשות בפועל ועדויות של המשתתפים. ראיתם את זה גם ב"משפחה מודרנית", "המשרד" ואינספור סדרות דוקו-ריאליטי וגם, איך לא, ב"היינו באיטליה". 

התוצאה הסופית של "איטליה" יצאה ברמה מאוד מקצועית יחסית להפקות קודמות שלי והציבה סטנדרט שקשה לרדת ממנו. אבל הפקה של דבר כזה, שלא לדבר על עריכה זה פרוייקט לא פשוט (אך מהנה מאוד, עם כל הכנות שבדבר). אני יכול להכין שוב תמליל של ההתרחשויות שצילמתי ולראיין את המשתתפים בדיוק כמו שעשיתי ב"איטליה" וסביר להניח שייצא מזה דברים לא רעים בכלל.

משתתפי הסדרה באנגליה מינוס אילנית ושרית

אבל בא לי לשנות.

כבר שהייתי באנגליה אמרתי שאני רוצה לשנות את הפורמט הידוע שבו יום שלם ממלא התרחשות של פרק אחד. הפעם היינו 14 ימים באנגליה, מה שאומר שלא כל הימים יכולים למלא פרק בצורה מספקת. קיבלתי על זה לא מעט תגובות ב"איטליה" והסכמתי איתן, כיוון שלא הייתה לי ברירה. את פרק 8 למשל, שמתרחש בגארדה לנד ביצעתי החלטה לסיים אותו אחרי 9 דקות (בניגוד ל-15 כמו רוב הפרקים) בגלל שלא היו מספיק חומרים, התוצאה יצאה מספקת ולא מאולצת כפי שקרה לדוגמה בפרק 5.

אחד הרעיונות שעלו לי הוא כזה - במקום להתייחס לכל יום כאל פרק, לקחת נושאים משותפים שחוזרים על עצמם במהלך הצילומים ולהצמיד אותם לפרק אחד שזה הנושא העיקרי שלהם. ענבר, אחותי, אמרה שהרעיון הורס את המטרה האמיתית של הצילומים האלה - מזכרת מהחופשה. היא צודקת, אבל היא לא זאת ששוברת את הראש מול החומרים הלא ערוכים. 

במהלך החופשה באנגליה שהינו בשלוש מקומות - מנצ'סטר, באת' ולונדון. בכל מקום בין 3 ל-4 לילות. ברמה הכי בסיסית אפשר לצמצם את הפרקים ולעשות את שלושת הימים במקום המשותף כפרק אחד או שניים. 

מה הבעיה אם כך? רגעי השיא ברוב החלקים האלה נמצאים במקומות לא שווים מבחינה כרונולוגית. כך למשל ביום הראשון קורה אירוע מפתיע שבו הרכב שלנו נתקע באמצע הכביש המהיר. אז למעשה הרבה יותר מותח לסיים את הפרק ברגע שבו כולנו אבודים באמצע שום מקום ולהמשיך בפרק הבא, אבל אז אין טעם לחלק את הפרקים לפי מקומות. או שכן, צריך לבדוק את העניין לעומק.

והעדויות מה איתן? הפעם היינו 10 אנשים, שתי משפחות. מה שאומר שיש פחות חומרים לערוך (לעולם לא אשכח שבפרק האחרון של "איטליה" היו רק 62 דקות של עדויות...). חשבתי אולי אפשר להסתפק בקריינות בלבד, אולי שלי, כפיצוי על זה שלא השתתפתי באופן פעיל ב"איטליה".

אני בפעולה. 

הסטטיסטיקה לא משקרת

פרק הסיום של "היינו באיטליה" כבר חצה את 5,000 הצפיות. כמות כזאת של צפיות הופכת את הסטטיסטיקה שעושה יוטיוב לכל סרטון להרבה יותר מעניינת ויותר מגוונת. אפשר לבדוק כל פרמטר שעולה ברוחי ולראות את התוצאה המדוייקת להחריד שמתקבלת. אבל הדיון על המידע שגוגל אוספת לא הנושא של הפוסט הזה. זה המידע המעניין על האנשים שצפו בפרק האחרון.

6:36 הוא הזמן הממוצע שרוב האנשים הצליחו להגיע אליו בפרק, לפני שנטשו אותו לטובת מרתון פספוסי חתולים. מרחק שניות בודדות מהמחווה המרגשת שעשינו למרקו ו"הלב", חבל.

60% צפו בפרק בטלוויזיה חכמה או דרך קונסולת משחקים, הם מבינים עניין.

יש לנו קהל גם בפלסטין מסתבר, 92 צפיות הגיעו משם. אולי מדובר בחיילים בשמירה, כי קשה להבין את נירי בלי כתוביות בשפה שאתה מבין (גם במציאות)

 מאיטליה קיבלנו צפייה אחת ובודדה. מעליב.

63% מהצופים בפרק הם גברים ו-12% מכלל הצופים בני 55 ומעלה, כנראה שהגמלאים החדשים אוהבים את ונציה

33% מכלל הצופים צפו בפרק עד הסוף ועל כך מגיע להם הרבה כבוד והכרת תודה. אנחנו כבר מזמן היינו ב"פספוסי חתולים חדש2012" במקומם.

מאחורי איטליה: איך עורכים פרק?

הכל כאן מתחיל בשמן, ככה אומר אהרוני בגרסת ה"דיבוב מצחיק". לעומת זאת בפרק ממוצע של "היינו באיטליה" הכל מתחיל בהרבה קטעי וידאו שמנים וארוכים ולא ערוכים בעליל.

בהתחלה מייבאים את כל החומרים של העדויות. בשלב הצילום אני משתדל לצלם את כל העדויות של המשתתפים בטייק אחד כדי להקל בסידור לפי ימים (ככה עדות על יום מסויים כולו נמצאת בקובץ בודד). לאחר שהעברתי את כל הקבצים המתאים לעריכה מתחיל החיתוך של הוידאו. כל משפט צריך להיחתך לקטע בודד כדי שיהיה אפשר להעביר אותו בקלות לאחר מכן בעריכת הפרק עצמו. בפרק 9 היו 62 דקות של עדויות בלבד. זה המון. לקח לי הרבה זמן להספיק לעבור על כל העדויות ולהצליח לצמצם אותם בסוף ל-31 דקות (שזה חצי מהחומר שצולם בפועל!).

לחתוך את העדויות זה משימה מורכבת

כעת מתחילה העריכה על הפרק עצמו. האתגר הוא בכל פעם מחדש למצוא איך לפתוח את הפרק. כל פרק מתחיל בפייד אין (מסך שחור) וממנו צריך להתחיל את הפרק. אני אישית מאוד נהנה שיש כמה שניות שמכניסות אותך לאווירה של הפרק או הסרט ומשתדל לעשות את זה בכל פעם. בפרק  9 האחרון, שוט הפתיחה הוא הרכבת שנכנסת לתחנה.

מכאן הכל מתחיל להיות רציני. כל העדויות צריכות להשתלב ביחד עם ההתרחשות של הפרק. צריך למצוא את העדויות התואמות להתרחשות ולבחור איזה מהן מתאימות ואיזה מהן יישארו מאחור ולא ייכנסו לפרק ולעריכה הסופית. אבל זה לא נגמר בזה, בין "סצנה לסצנה" לכאורה צריך לבחור קטעי מעבר קצרים (שניות בודדות לרוב, כי אנחנו ביוטיוב ולא בקולנוע) של נוף ושל הסביבה כדי להכניס את הצופה לתוך ההתרחשות. גם המוזיקה תופסת נפח מרכזי בשלב הזה כי היא זאת שנותנת את הטון של הסצנה ומשפיעה בתת מודע על התחושה של הצופה. 

בסצנת האוטובוס סירה באמצע הפרק, כשכל המשפחה עולה על הסירה וסבתא חנה נשארת מאחור המוזיקה היא מותחת אך גם משעשעת בו זמנית. לא קל למצוא קטעים מוזיקליים שמתאימים בדיוק לאופי הסצנה שלכם ובגלל שיוטיוב מערימים קשיים מהותיים על מוזיקה שמוגנת עם זכויות יוצרים, אני נאלץ להסתפק במאגר המוזיקה שמספקת יוטיוב, שהוא טוב מאוד ומהווה פתרון מצויין למקרה שאין לך את המשאבים למוזיקת רקע.

את רוב הוידאו שצילמתי עשיתי ללא חצובה ואביזרים מייצבים פיזיים. למזלי גיליתי בתחילה העבודה על הסדרה תוכנה שמתקנת סרטונים לא יציבים והופכת אותם ליציבים ומרהיבים בלי לאבד כמעט את האיכות של הקובץ. לתוכנה קוראים Mercalli והיא כל כך פשוטה לתפעול. הרבה מאוד שוטים שהיו בפרקים עברו תיקון שם והם נראים כאילו צולמו במצלמת רחף מקצועית.

בכל פרק יש הרבה רגעים, גדולים יותר ופחות. כל דבר שקרה הוא בעצם מזכרת מהטיול. תמיד יש לי התלבטות על איזה משפט אפשר לוותר והאם יש טעם להתעכב על משהו שאין לו מספיק צילומים. לדוגמא, בפרק 2 ירדו כמה סצנות חביבות אבל לא הכרחיות (בסרטון הנ"ל). בהתחלה הן נכנסו בתוך העריכה עצמה של הפרק (בגלל זה יש להן אפילו מוזיקה) אבל הבנתי שזה יפגע בזרימה של הפרק אז החלטתי לוותר עליהן.

השלב האחרון בהחלט לפני שהפרק מתפרסם הוא הכתוביות. זה השלב הכי מייגע ואני קורא לו הפוסט-פוסט פרודקשן. אם זה היה תלוי בי, לא היו כתוביות בכלל. אני נגד התופעה הזאת, כאשר שפת הקול היא עברית אבל כאשר אני מקרין את הפרקים מול המשפחה יש הרבה רעש וקולות שמבלבלים את הצופים וגורמים להם לפספס את מה שנאמר, גם חלק עם בעיות שמיעה ובלי כתוביות הם לא שומעים כלום משום מה.

לעשות כתוביות בעברית לסרט בעברית אמור להיות פשוט ביותר. פשוט להקליד את הנאמר מילה במילה. זה לא המצב לצערי, כיוון שהתוכנה שאני משתמש בה לא מקבלת עברית מימין לשמאל היא הופכת את הכיתוב משמאל לימין כך שכל דבר שאני מקליד צריך להיות בכתב מראה. למזלי קיימת התוכנה "הפוך על הפוך" שבקליק פשוט הופכת את כל הכיתוב כך שיופיע כרגיל.

כך נראה קובץ הכתוביות לאחר שעבר היפוך שיעבוד בעריכה

ואז אחרי הרבה מאוד בדיקות ואחרי שנמאס לי כבר לראות את אותו הפרק שוב ושוב אני מפרסם אותו לעולם ומחכה לתגובות.

זהו.

"היינו באיטליה" הוא הפרוייקט הכי גדול, הכי מושקע והכי טוב שעשיתי עד היום. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתנסיתי בעריכה דוקומנטרית בשילוב עם קטעי עדויות וגם עם סרטים שאורכם יותר מ-5 דקות. זאת הייתה חוויה מאתגרת ומאוד מאוד מאמצת ואני שמח שהיא הסתיימה.

עכשיו מחכים לו עוד הרבה חומרים מסדרה חדשה ואני מפחד להסתכל עליהם. שיהיה לי בהצלחה...

אורי הירשהורן

וככה זה נראה מחוץ למסך

איך עורכים פרק ב-30 שניות

העבודה על פרק 7 הייתה מאוד מייגעת. משהו לא כזה זרם כמו בדרך כלל, לקח הרבה זמן לסיים את הפרק הזה. תוך כדי העבודה על העריכה שלו, החלטתי לתעד את עצמי בפעולה והנחתי את ה-GoPro שלי בצד. הגדרתי צילום כל עשר שניות, אבל לא רציתי סתם לצלם יותר מדי אז עצרתי את המצלמה אחרי בערך 150-200 תמונות בכל פעם. 

סך הכל יצא 686 תמונות (באיכות 4K, שהיא העתיד של כולנו) שאיחדתי כאן לסרטון חביב של שלושים שניות כשברקע "Taro" הנהדר של Alt-J, שבמקרה יצא שאני הולך להופעה שלהם בארץ בקיץ הקרוב.

פרטים טכניים לסקרנים: ערכתי את הסרטון ב-GoPro Studio, לא כי זה טוב במיוחד. בתוכנת עריכה שאני משתמש בה כרגע אין ייצוא וידאו באיכות 4K (כרגע הגרסה החדשה לא נוחה לעבודה בשבילי), אז רציתי שלפחות יהיה לי סרטון באיכות כזאת לפני שלכולם יש. 

שימו לב לנר שרוקד בסרטון ומוסיף עוד קצת דינמיות לכיף הגדול שהיה לי שם. 

יש כמה פריימים בודדים שאני משתגע, אפשר לראות את זה אם מתאמצים ועוצרים ברגע הנכון.

והנה התוצאה: https://youtu.be/BeP6PyGXYAA

2015 ואנחנו

אז ב-2014 לא היו ל-770 יותר מדי הפקות. המשכנו עפ היינו באיטליה ועדיין לא סיימנו וגם אפס בחולייה ארצית קפצה לבקר ל-3 פרקים. אז ל"איטליה" נשארו עוד 3 פרקים בערך וכשתסתיים מתישהו בשנה האזרחית הבאה (בעזרת השם) לא ברור לאן מועדות פנינו ומה יעלה בערוץ של 770, שיחגוג בפברואר 6 שנים.

אז מה צפוי ל-770 ב-2015?

• "היינו באיטליה" נגמרת
• פרק האיחוד של "היינו באיטליה" (עדיין בפיתוח)
• Travel (שם זמני) - סדרת סרטונים מתוך מגוון אטרקציות תיירותיות שערוכות בצורה מגניבה ביותר. עד כה התחלתי לערוך מקום אחד, אבל במידה ואראה לנכון אפתח את כל קבצי המקור מהארכיון ואוסיף עוד מקומות. אני מתכנן גם לקנות מתישהו בעתיד מצלמת GoPro ולעשות סרטונים כמו זה:

פתאום היא מתפרצת

מתוך צילומי העדויות של "היינו באיטליה"

הבעיה העיקרית שלי עם עריכת סרטים היא המוטיבציה. באופן כללי אני מאוד אוהב לעבוד ולערוך חומרים שצילמתי אבל מאז שהתחלתי עם "היינו באיטליה", המוטיבציה, או יותר נכון המוזה שלי להתיישב ולערוך את הפרקים עולה ויורדת. בניגוד ל"היינו בגרמניה", שאז גם הייתי בתיכון והיה לי הרבה יותר זמן פנוי להתיישב ולערוך את הפרקים, ב"היינו באיטליה" אני מחלק את זמני 80-20 לטובת הצבא ובזמן המועט שאני בבית אני צריך לחלק את זמני בין שלל עיסוקי, ש"היינו באיטליה" הוא אחד מהם. בנוסף, "איטליה" כוללת פן נוסף שעדיין לא יצא לי להתנסות בו מעולם - העדויות. אם עד כה הסרטים שהפקתי היו ברובד אחד של "האירועים עצמם", עכשיו,  נוסף רובד חדש ומאתגר - "הסיפור מאחורי" שבו נכללים העדויות של בני המשפחה.

הרובד הזה הוא מצד אחד מקל בעריכה כשיש צילומים שאינם מובנים לצופה, כי אז אפשר להכניס מישהו מדבר על מה שקורה באותה סצנה אבל מצד שני מצריך הרבה תשומת לב וזיכרון לפרטים. ישנם קרוב ל-14 מצולמים שמתארים כמעט את כל ההתרחשויות של הפרק ותפקידי כעורך הוא לבחור את העד הכי רלוונטי ומעניין. 

כעת מלבד החלוקה להתרחשות ולעדות, מצטרף האקס פקטור התמידי שהוא העריכה הקצבית. מצד אחד, צריך להעביר את ההתרחשות בצורה ברורה אך גם מבדרת וקצבית. אז צריך לדעת לבחור את החומרים המעניינים, לברור מכל צילומי הנוף האינסופיים (תאמינו לי, שיש יותר מדי כאלה ובו זמנית מעט מדי) את אלה שמתאימים לאותה סצנה ולהוסיף קצת מוזיקת רקע חביבה, אבל שלא מוגנת בזכויות יוצרים כי אז בפרסום של הסרטון ביוטיוב אני מקבל מיילים זועמים.

הפרקים של "היינו באיטליה" ארוכים משמעותית מסדרות קודמות של 770. אם ל"היינו בגרמניה" היו פרקים באורך של בין 5 ל-6 דקות, ל"איטליה" יש לפחות 15 דקות אחרי תספורת רצינית. העדויות מוסיפות הרבה מאוד כמו שהבנתם. אם אי פעם אקבל הצעה להעביר את "היינו באיטליה" לטלוויזיה בתנאי שהפרקים יהיו באורך מסורתי בין 20 ל-25 דקות לא תהיה בעיה. מכל פרק יורדים לא מעט דקות של התרחשויות ועדויות שפשוט לא מתאימות לעריכה הסופית. אבל במידת הצורך יהיה אפשר להכניס אותם כדי למלא את החלל הריק שחסר.

לא התלהבו מ"היינו בגרמניה". אבי ניר, מנכ"ל קשת

מה שמזכיר לי שלפני כ-4 שנים, "קשת" פרסמה מודעת דרושים באתר שלה לאנשים שעברו חוויות מיוחדות ולא שגרתיות בחו"ל. מיד קפצתי על ההצעה ושלחתי למייל המצורף לינקים לפרקי "היינו בגרמניה" שעלתה באותו זמן. לאחר כמה ימים קיבלתי מייל שהזמין אותי להתקשר למפיקה כדי "לשמוע עוד". התקשרתי והתחלתי להסביר לה על מה שעבר עלינו בגרמניה, על אנגלה ותאי הגזים, אבל בניגוד אליי ולמשפחה שצחקו על המקרה וזכרו אותו בהומור, אותה מפיקה לא התחברה להומור וחשבה שזה יותר עצוב ממצחיק. שיתוף הפעולה של 770 עם ערוץ 2 נגמר מהר מאוד ועד כמה שידוע לי גם התוכנית מעולם לא הופקה.

צחקנו, התבדחנו. זה הזמן להיות רציניים

הדבר הכי אדיר בטריילרים הוא שאפשר לקחת את החומרים הקיימים ולשנות להם את ההקשר בקלות. אורך של טריילר מאוד מוגדר והמסגרת הזאת מאפשרת לשחק בו כרצונו של העורך ולתת טון שונה לחלוטין מזה של הסרט עצמו. זה בדיוק מה שעשיתי כאן.

במהלך שיטוט אחר מוזיקת רקע לפרקים הבאים של "היינו באיטליה", חיפשתי מוזיקה עצובה ומצאתי את המנגינה הזאת שמאוד הזכירה לי טריילר לסרט דרמה רנדומלי, מהסוג שבדרך כלל גם זוכה בפרסים נחשבים. עלה בי הרעיון - מה יקרה אם נכין טריילר ל"היינו באיטליה" שבמקום להציג אותו כקומי נשנה אותו לחלוטין ונכניס אווירה כבדה ורצינית. נכנסתי לעבודה עם הרבה מוטיבציה והרבה השראה ובדיוק כמו שאני אוהב במהלך עריכה וצילום, הכל זרם בצורה חלקה.

אני אמנם ממש לא אובייקטיבי, אבל התוצאה הסופית יצאה ממש טוב. בעיקר כי יש תחושה של דרמת מתח רצינית כזאת ומי שראה את הפרקים הקודמים של "איטליה" יודע שהקשר בינה לבין רצינות מקרי לחלוטין.

ובנימה שונה, בגלל המצב בארץ ההפקה של הפרק הבא נעצרה בעיקר כי חלק מהמשתתפים נקראו להשתתף במשימה הלאומית של ההגנה על אזרחי המדינה. אז עד שדברים לא יסתיימו לא אוכל להמשיך לפרק הבא, כי חסרים חומרים חיוניים.

חזרנו לאולפן

בפעם האחרונה שהתאספנו לצלם את העדויות, זה היה אוקטובר 2013. אז צילמנו רק את שרית ואילנית יחד עם שחר וענבר, גם את נדב ושירה ולבסוף את שוהם. ניר, גיל, שלומיק, חנה וחיים היו באותו זמן בנסיעת עסקים בשוויץ ולא יכלו להגיע להצטלם. שבועיים לאחר מכן צילמתי את ניר וגיל ואת חנה וחיים. כמה שבועות לאחר מכן את שלומיק, לילך והילדים שלו. 

הצילומים היו ממש מהנים, הקמתי בחדר שלי אולפן מאולתר והתפאורה הורכבה ממפות של איטליה וקצת תמונות מהמקומות שביקרנו בהם. הבעיה הייתה שהנייר דבק לא היה חזק מספיק והרקע נטה ליפול באמצע הצילומים. לא נעים בכלל.

מתוך הצילומים לחלק א'. אוקטובר 2013

סשן הצילומים הזה נקרא "חלק א'" מכיוון שהוא כלל את האירועים שקרו מהנחיתה עד ליום האחרון בחווה בחבל טוסקנה. לא הייתה לי מספיק סבלנות בשביל לשבת ולצפות שוב בכל הצילומים, אז אמרתי שבכל מקרה עד שאני אגיע לערוך את הפרקים שבאזור גארדה, אני אספיק לעבור על החומרים החסרים ולצלם את המשפחה. הכל כמובן, אם הצבא לא היה מפריע לי בדרך.

למי שלא ידע, אני חייל לוחם שמשרת בעת כתיבת שורות אלה בצה"ל. לכן הזמן שאני נמצא בבית לא רב. בגלל זה יש מרווחים של כחודשיים בין פרק לפרק, לא תמיד יש מספיק זמן להספיק גם לערוך וגם ליהנות מהזמן הקצוב שיש לי בבית.

ואז הגיע פסח והייתי אמור להיות שבוע שלם בבית ולהיפגש עם כל המשפחה בליל הסדר ואולי לצלם את כולם על הדרך. אבל אז קיבלתי ריתוק והכוונות הטובות הלכו לפח. ואז הגיע שבועות והייתי אמור לצאת בשלישי עד ראשון ושוב לפגוש את כל המשפחה בארוחת חג. אבל אז חייל מהמחלקה היה חולה ואני נאלצתי להישאר במקומו. 

האולפן החדש. יולי 2014 

עברו חודשיים שבהם לא הצלחתי לקדם את הנושא עד לשבועות האחרונים והנה אתמול בערב סוף סוף יצאו לפועל הצילומים לחלק ב'.

אז כלקח מהפעם הקודמת, הפעם התפאורה לא תורכב משאריות של חומרים שאספנו באיטליה, הפעם נשתמש ברקע יפה. עלה לי הרעיון להגדיל את התמונה הידוע של ונציה (שאותה צילמתי באייפון, למי שתהה). וכך באפס מאמץ וללא כל הוצאה הדפסתי את התמונה על 9 דפי A4 והדבקתי אותם על הקיר במרווחים קצרים כדי לתת תחושה שהתמונה גדולה יותר. ככה זה כשאתה בוגר מגמת אמנות. בנוסף דאגתי שהתאורה תהיה טובה יותר ושהצבע של המצולמים יהיה פחות צהוב ויותר טבעי. יאללה לעריכה!

מה שהמצולמים רואים

מבט מכיסא הבמאי

גיל וניר מתראיינים

שרית וגיל מתראיינים יחד לראשונה

הצמד האהוב חוזר לספסל העדים

"היינו באיטליה: גארדה" - בקרוב בערוץ של 770