יום שבת, 28 ביוני 2014

תיאבון לא רק קשור לאוכל


אצלי לפחות, הוא קשור לעוד דברים.
זה התחיל לפני כמה שנים כשהפייסבוק נכנס לחיי. בדקתי יותר ויותר את הפיד שלי. אז הגיע אליי האייפון שאפשר לי לשוטט בפרופיל שלי מכל מקום נתון. כל פעם שרציתי יותר, חיפשתי דרך להשביע את הרעב ולהשקיט את התיאבון לעוד לזמן מה. 
אבל במקביל האייפון נכנס לחיי. ואייפון, כמו רוב הסמארטפונים, גם הם מפתחים תיאבון לג'אדג'טים ואביזרים משלימים. אז גיליתי את "דיל אקסטרים", אתר קניות סיני זול להחריד עם כל פריט שעולה לראשי. המחירים מצחיקים, המשלוח חינם לחלוטין אבל הקאץ' כבר ידוע אפילו לסבא שלי - מייד אין צ'ינה לא מאריך ימים. וככה התמכרתי גם לקניות ברשת של אביזרים לאייפון. מגנים, מטענים, אוזניות ומגוון מציאות זולות ולא נחוצות, אבל זולות. כל כך זולות שלא אכפת לבזבז עוד כמה שקלים בודדים על פריט שבארץ עולה פי כמה וכמה. וכל זה מהמחשב הפרטי שלי בבית.
מתוך הפרק "דוב לבן" בסדרה "מראה שחורה". דוגמא לתיאבון לעוד שאיבד שליטה
הרבה שנים סירבתי להוריד סדרות למחשב. התעקשתי להמתין שהסדרה תגיע לטלוויזיה או תעלה ב-VOD. הטענה שלי הייתה שאין טעם להסתבך עם לחפש לינקים להורדה, טורנטים, להתאים כתוביות, להוריד נגנים, להקצות מקום במחשב וכל הטררם הנלווה כשאפשר להמתין בסבלנות להוט שתדאג לכל הדברים הללו ותשאיר לי רק להתיישב (או בכל תנוחה מוזרה אחרת שאני מוצא) על הספה ולהשלים פערים עם הסדרה האהובה עליי. 
לפני כחצי שנה נכנעתי ולא עמדתי בפיתוי. חברי בצבא הביאו כונן חיצוני עם המון סדרות, חלקן כאלה שאף אני מכיר, לבסיס. בהתחלה נרתעתי, עדיין הייתי בראש של "איכות לא כמו בטלוויזיה" ו"כתוביות מתורגמות בחובבנות", אבל כמו שכבר הבנתם, נכנעתי. התיישבתי לראות עם החבר'ה "איך פגשתי את אמא", "משחקי הכס" וכו' בלי לחכות שהוט יעלו את הסדרה ל-VOD. לא עבר הרבה זמן והחלטתי ליזום כונן סדרות משלי, שבו אני אחליט איזה סדרות לשים. לשם כך נעזרתי בחבר שידריך אותי כיצד להשיג את כל המדיה הזאת והוא כמובן הפנה אותי להורדה דרך טורנטים. מבלי לפרט יותר מדי בפרטים הטכניים, אציין שכיום אני משלים סדרות שפספסתי את שידורן המקורי בטלוויזיה מחוסר זמן או שלא יכולתי לצפות באותו רגע. אני לא צריך להתחנן יותר לאף אחד, אני מחליט איזה סדרה ומתי. וככה גם אני נשאבתי להוריד עוד ועוד סדרות. עונות על גבי עונות, מאות ג'יגה של וידאו יורדים בזה הרגע.
נוצר מצב שאני מחפש בכוח סדרות חדשות להורדה. התיאבון שלי נהיה יותר ויותר גדול.

גם עם מפגשים חברתיים המצב נהיה דומה. אם בתיכון יכולנו לשבת בפארק על ספסל וסתם להעביר את הזמן היום צריך להחליט על מקום כמו פאב או מסעדה שבו נשב. גם כאן התיאבון נהיה יותר ויותר בררני, יש מקומות חשוכים ויש מקומות רחוקים. יש מקומות עם אווירה לא לטעמו של מישהו ואחר מעדיף לעשות משהו אחר כי כבר נמאס לו מלצאת למקום כלשהו. ככה כולם נאלצים לבסוף להתפשר עד שלבסוף כשכולם נפגשים, אין אחד שלא בורח לרגע לאייפון לבדוק שנייה את הפייסבוק, הוואטסאפ והאינסטגרם. סתם כדי לברוח מהמציאות שבו הוא נמצא מחוסר עניין.

אין לי פתרון למצב הזה, אני בעצמי שבוי בו ולא נראה שזה הולך להשתנות. זה בסך הכל התרבות שבה אנחנו חיים, עד כמה שזה נשמע עילאי ומתנשא. אולי אם אני אקבל את המוסכמה החברתית הזאת ואכבה את המחשבות שלי אז לא הייתי טיפוס דאגן וחושב יותר מדי לפני שאני עושה דברים. הייתי פשוט זורם עם הכל ונותן לסביבה לסחוף אותי לאן שתרצה.
אחרי הכל, הרעב משגע אותי.


יום שבת, 7 ביוני 2014

היינו באיטליה / Summer Finale


הפרק הבא של "היינו באיטליה" יהיה ה-Summer Finale של העונה. מה פתאום? אז ככה:
כשצילמתי את העדויות, אי שם בנובמבר 2013, התעצלתי לעבור על כלל החומרים מהטיול ועצרתי בדיוק כשעמדנו לעבור לגארדה. לכן, צילמתי עדויות שרלוונטיות רק עד לפרק הקרוב, שכן מיד לאחר מכן כולם עוברים למקום אחר לגמרי. 
תכננתי לצלם את העדויות של חלק ב' במהלך פסח, אבל דברים לא מתוכננים מהצבא אילצו אותי לדחות את הדבר לשבועות ושוב למועד לא ידוע. אז הפרק הבא, שכמובן הולך להיות בדיוק מה שאתם מכירים ואוהבים, יהיה גם הפרק האחרון באזור טוסקנה.
בפרק הבא, שלומיק חוגג יומולדת 40 ונאלץ להתמודד באותו יום עם החלפת הרכב השכור שלו לאחר שהחלון האחורי התנפץ לחלוטין יום קודם לכן. גילי ונירי, אחיו הגדולים, מחליטים להשטות קצת עד שייסעו להחליף אותו ומשחקים בשברי הזכוכית ומתרגלים פריקה מהירה מרכב, ממש כמו בצבא.

נירי מסתכל מבעד לחלון השבור. מתוך פרק 4

כל הפרקים של "היינו באיטליה"