יום שלישי, 19 באפריל 2011

היינו בליל הסדר - היינו בגרמניה



ליל הסדר, כמו רוב הדברים שקשורים לחגים היהודיים, סובב סביב האוכל ומה שמסביבו. גם משפחת הירשהורן מתעסקת באוכל והרבה. שבוע בחו"ל שווה ערך ל-7 ארוחות צהריים ביום שבת אצל סבתא חנה ובמקרה הזה הדבר כולל עוד 2 ארוחות נוספות בבוקר ולעיתים גם בערב. "צנע" כמו שאילנית דאגה לסכם את זה במילה אחת. שניצלים, כדורי בשר, קוסקוס (!) בנוסף למאפים הטריים (קוראסונים עם חמאה) וקפה עם שוקו לצד קורנפלקס ועוד ועוד. 
כמו שהתוודענו למסע הקניות בסופרמרקט המקומי ("היינו בקיבוץ") שכולל עגלה עמוסה באוכל שלא בהכרח חיוני להישרדות האדם בטבע. בכל זאת, חופשה.

יום ראשון, 17 באפריל 2011

היינו בגרמניה: תמונות

עבר לא מעט זמן מאז שפורסם פרק חדש של הסדרה הכי לא מבויימת שיש, "היינו בגרמניה". לכן, בתור פיצוי על הציפייה הרבה (הפרק הבא כנראה יהיה האחרון, או שיהיו שניים. לא ברור) 770 מארגן לכם תמונות נדירות מתוך הצילומים, כדי שלא תרגישו מקופחים. בכל זאת אנחנו מעריצים את הצופים שלנו!

ניר, הכוכב האמיתי, מקבל את חולצת הירשהורן הרשמית

הטווס שטייל להנאתו בזמן שאילנית ושרית היו בהתמוטטות עצבים

המלכה אנגלה מ' (שם בדוי) גרה כאן

יום שישי, 8 באפריל 2011

3 שירים שלא נמאסים

 מדי שבוע תחנות הרדיו מקבלות עוד ועוד שירים חדשים שרק מקווים להיות אלה שיתפסו למאזינים את האוזן ויגרמו לשדרנים לנגן אותם שוב ושוב. עד שלכולם יימאס. יש הרבה שירים שהופכים במהירות להיות להיטים נטחנים ואז באותה מהירות הופכים להיות נשכחים ולעוסים עד כדי כך שאף אחד לא ינגן אותם שוב.
אני מכריז על עצמי כאדם עם אוזן עצבנית שלא נותנת הזדמנות שווה לכל שיר. בדרך כלל, אני מחליט על שיר אם הוא לפי 2-3 השניות הראשונות בשיר. אם זה הצליח לתפוס אותי, כנראה שאני אקשיב לכל השיר. אם השיר באמת טוב, כנראה שאני אשמע אותו שוב. אם לשיר קוראים "Friday" אני לא אפסיק להפעיל אותו בלופים על המחשב!!!
סליחה.
"Friday" הוא לא שיר טוב, אבל הוא קליט. הוא עשוי בדיוק ממה שכל האמנים צריכים כדי לקבל להיט נטחן ומצליח, ולצערם של רבים גם אם הוא לא טוב במיוחד.

מצב ה-Shuffle היוקרתי

על האייפוד שלי יש יותר מ-500 שירים, 200 מהם קיבלו את הזכות להיות חלק ממצב ה-Shuffle היוקרתי וכ-30 שירים מתוכם מקבל את היוקרה והייחודיות להיות חלק מפלייליסט ה-"Greatest" שיצרתי באייטונס. וגם כאן, כמו במתמטיקה, זה רק הולך ונהיה יותר מורכב, אז הנה שלושת השירים שלא נמאסו עליי ולא יימאסו כנראה, ימים יגידו.
השירים בפוסט המלא

יום שלישי, 5 באפריל 2011

פוסט על גשם ורישיון נהיגה

העולם מתחלק ל-2 סוגים של אנשים: אנשי הקיץ ואנשי החורף. אנשי הקיץ הם אנשים חמים, שאוהבים לאכול קרטיבים בבריכה, נהנים מהזעת יתר בשיעור ספרות וללכת עם כפכפים. לעומתם, אנשי החורף הם אנשים משכילים, חכמים, יפים ומושלמים. למזלי, אני איש חורף. מה הכוונה "איש חורף"? אני אוהב שיורד הרבה גשם, כשמזג האוויר קר כשיוצאים מהבית וכשצריך ללבוש המון שכבות שמרגישות כאילו שלקחת את שמיכת הפוך מהמיטה איתך לכיתה.
אח, חורף...

את זה אין בקיץ!
לצערם הרב של אנשי החורף במדינת ישראל, הם לא מתוגמלים כראוי. לרוב, ימי הגשם בישראל מסתכמים בשבועות בודדים במקרה הטוב ובסערה עצבנית אחת במקרה הרע שמשאירה רק טעם של עוד. ישראל ידועה כמדינה ששמחה לקבל עוד מים לשורותיה ולכן אנשי החורף שמחים על כל טיפה שיורדת על הקרקע. אנשי החורף הם אוהבי ישראל.
השבוע קרה דבר משמח, חודש אפריל הגיע ולמרבה ההפתעה הגשם עדיין איתנו! אירוע משמח כזה אני לא זוכר ב-16 שנותיי ו-364 ימי חיי. אז רגע לפני שאני הופך לזכאי לרישיון נהיגה, קיבלתי עוד זכות מדהימה - גשם ביום ההולדת שלי. תצחקו ותלגלגו אבל אני אוהב להסתכל מהחלון ולתת מבטים עמוקים ודרמטיים על הצמחים הנרטבים. תודו שכל אחד מאיתנו היה שמח לחיות בסרט כזה שבו הוא יכול לבזבז את זמנו ופשוט לבהות בענף של עץ אלון מתנדנד עם הרוח או עציץ שעוד שנייה נופל מהמרפסת בגלל שהגשם שטף אותו. תודו.

אז בלי לרמוז יותר מדי, ביום חמישי הקרוב (ה-7 לאפריל) אני אגדל בשנה ואהיה בן 17. כל כך הרבה זמן הייתי בטוח ש-16 זה השיא של חיי עד שהגעתי לכאן. עדיין לא החלטתי מה אני אעשה כשאהיה גדול ולא החלטתי לאיזה יחידה אני עומד להתגייס בצבא. אבל דבר אחד החלטתי, אני איש חורף.