יום שבת, 23 ביוני 2012

להתראות ילדות, שלום מציאות



זהו, השבוע הסתיימו להם 12 שנות לימוד. אני לא מתכוון לטחון את המשפט השחוק "אני עדיין לא מעכל את זה", פשוט מאוד כי הוא נאמר בערך אחת לשבוע מספטמבר השנה. זה בהחלט מרגש ובהחלט מוזר שמעכשיו אין יותר לימודים (בבית ספר לפחות), כל אחד הולך לדרכו (מתגייס או שנת שירות) והחיים האמיתיים מתחילים לצבור תאוצה.
הקיץ עומד להיות קצר עבורי, בגלל תאריך הגיוס שעומד על סוף חודש יולי, אבל אני מתכוון לנצל את 31 הימים שנותרו לי מהנעורים כי להספיק דברים שהייתי אמור לעשות מזמן. אז לחו"ל אני אטוס (צפו לסדרת ההמשך המדוברת של "היינו בגרמניה"), אולי קצת אעבוד ואתכונן נפשית לדבר הלא ברור הזה שנקרא צה"ל.

לקטר על תהליך הגיוס כבר נראה לי נדוש, החל מהצו הראשון לומדים להבין למה ישראל עדיין לא חתמה על הסכם שלום אזורי - הפקס בנושא עדיין לא התקבל בלשכה והיה בלבול עם נתונים של מלש"ב אחר בטעות. פאק איט, נעשה מה שצריך ונעבור את זה בשלום - זה המוטו שאני מתכוון לאמץ בשלוש השנים הקרובות, למרות שלא בטוח אם זה הדבר הנכון לעשות.

לכל אותם תלמידים שעדיין לומדים בבית הספר - אל תירדמו בשמירה, נצלו את כל ההזדמנויות ועברו את הבגרויות בשלום. להתראות ילדות, שלום מציאות.