כבר כמעט 6 שנים שצוות 770 קיים והוא עבר הרבה גלגולים בהרבה תחומים. הוידאו כמובן הוא תחום העיקרי. בהתחלה בהתחלה, הכל היה מקלות עץ משוגעות שצולמו במצלמת הפלאפון שלי, מדגם Samsung 770. כן ומשם גם הסמל עד היום.
אז השנה הראשונה הייתה בעיקר נסיונית, עם עיבודים מטופשים לסיפורים של ש"י עגנון וביאליק, סדרת NesTest ההזוייה עוד יותר שבה לקחנו נסטי (הרבה לפני הפיוז טי) וערבבנו עם כל מיני מרכיבים שהייתה להיט יחסי. במקביל השתתפתי במשלחת של בני נוער מארה"ב שהגיעה לארץ בקיץ 2010 ותועדה בסדרה "אחד על Echad". שם בעצם התחילו הניצנים הראשונים.
תיעוד דוקומנטרי עם אופי קומי זה הפורמט שכולם אוהבים בעצם. בלי התערבות של ריאליטי, בלי תסריט ועם הרבה מאוד הומור. מיד לאחר מכן הגיעה "היינו בגרמניה" שהייתה הפתעה מוחלטת.
עוד לפני כן, המשפחה שלי נהגה לטוס לחופשות ענק עם כל הדודים וסבא וסבתא. ב-2008 צילמתי את החופשה בצרפת שנקראה "יוצאים לחופשה" וזמינה לצפייה ביוטיוב. שם הייתי עדיין בראש של לעבוד לפי תסריט ולצלם סרט באורך מלא. זה כמובן לא הצליח, אבל יצאו משם כבר דברים משעשעים במיוחד.
צפו החל מ-3:53
"היינו בגרמניה" הייתה אמורה להיות כמו "יוצאים לחופשה". כל המשפחה טסה לחו"ל ואני מצלם אותם. הפרק הראשון היה שגרתי, הפרק השני כבר התחיל להיות פרוע (גם בגלל הכותרת הפרובוקטיבית). וכך מתיעוד דוקומנטרי של נופים וילדים הפכה הסדרה לתיעוד חד פעמי של רגעים מטורפים. הגעתי למצב שלא יכולתי לכבות את המצלמה, כל רגע יכל לקרות משהו מצחיק ולא צפוי. צמד הפרקים "היינו במלחמת העולם" שבו נסענו לעיירה נידחת בעקבות בונקר צרפתי הוא רגע שיא שעד היום, 5 שנים לאחר שהתרחש, מצוטט במשפחה בכל מפגש משפחתי. בהתחלה אפילו שקלתי לא להצטרף אליהם. לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי מפספס את היום הזה.
שלוש שנים לאחר מכן המשפחה לא למדה מטעויות ועשתה את זה גדול יותר וארוך יותר באיטליה. שם כבר כל המשפחה ידעו מה יקרה בסוף רק שכמה שלא נתכונן תמיד יהיה משהו לא מתוכנן. לבסוף אחרי שחזרנו לארץ החלטתי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי - להוסיף עדויות. לא היה פשוט להסתכל על כל החומרים שצילמתי בעשרה ימים, אבל הרצון לעשות משהו חדש ומיוחד הניעה אותי. וזה פשוט כיף לראות את התוצאה הסופית.
