‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת העולם השנייה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת העולם השנייה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 3 באוגוסט 2013

המקרה המוזר על אנגלה מ'

"היינו בגרמניה", הסדרה הכי מצליחה של 770 עד כה, עלתה לרשת לראשונה בדצמבר 2010 ליוטיוב. עם התקדמות הפרקים הסדרה צברה קצת פופולריות יחסית (הפרק "היינו בסרט פורנו" מככב עד היום עם למעלה מ-12,000 צפיות) ככל שהתקדמה.
שני פרקי "היינו במלחמת העולם", היו שיא הסדרה מבחינת התרחשות וטירוף. בפרק מגיעה החבורה לעיירה ציורית ונידחת שנקראת הונספך (Huspach) שנחשבת לאחת מהערים היפות ביותר בצרפת. בזמן שהמתינו שהבונקר הצרפתי הידוע לשמצה "קו מז'ינו" ייפתח למבקרים, עצרו לטיול קצר במקום ונדהמו מהשקט והיופי ששרר שם. במרכז העיירה, מול בית הספר היסודי עמד דוכן ועליו עמדו לראווה שקיות עם אגסים ותפוחים למכירה באופן עצמאי (סמכו על המבקרים שפשוט ישלשלו את הכסף לקופה). 
סבתא חנה, כידוע, מאוד אוהבת לקנות אוכל למשפחתה אך לא היה לה סכום מדוייק לשלם. לכן החליטה לדפוק על דלת הבית הסמוך ולבקש מהדיירים לפרוט את כספה למטבעות. חנה, דוברת גרמנית, החלה לשוחח עם הדיירת החביבה ומהר מאוד הצטרפו לשם כל בני משפחתה. חנה והדיירת, שנקראה בפרק אנגלה מ' כשם בדוי (כי פשוט שכחנו לשאול לשמה), החלו לשוחח על עברה של חנה ומהר מאוד הגיעו 70 שנה אחורה לימי מלחמת העולם השנייה. אנגלה שאלה את חנה בצורה הכי תמימה שיכולה להיות "היית בתאי הגזים?" וכאן הכל התפוצץ. התמימות שלה משקפת את מה שעבר על העיירה בתקופת המלחמה, לא רחוק מהם היה בונקר גדול שהופצץ בתקופת המלחמה, אך ידע בסיסי על תאי הגזים לא היה לה.
אז קצת צחקנו על התמימות של הגרמנייה החביבה, שחילקה לנו סופגניות טריות והכניסה אותנו לביתה, אך לא יותר מזה.


שלוש שנים לאחר מכן
בחודש יולי 2013 קיבלתי מייל מיוטיוב שטוען ששניים מהסרטונים שלי מפרים את חוקי הפרטיות בעקבות תלונה אנונימית שהתקבלה. המייל כלל את הסרטונים שעליהם התקבלה התלונה ואפילו נקודות זמן מדוייקות בהן מופיעה הפרת הפרטיות. לא קשה לנחש שאלו היו בדיוק הסצנות שבהן אנגלה מופיעה. 
הבקשה מהמייל הייתה למחוק את הסרטונים לאלתר כדי למנוע תביעה עתידית, אך למעשה לא הייתה שום עילה לתביעה ושום פגיעה בפרטיות. אנגלה ראתה שהכל מצולם ויכלה לבקש שלא נצלם במידה והדבר הפריע לה. היא בחרה להתעלם וזו הייתה הסכמה שבשתיקה.
לא עבר שבוע מאז שקיבלתי את המייל מיוטיוב וכבר קיבלתי מייל נוסף שמבשר לי ששני פרקי "היינו במלחמת העולם" נמחקו לחלוטין מהרשת בטענה שהפרו את הכללים של האתר, כמו שמוחקים סרטונים עם הקלטות מהטלוויזיה או סרטונים שמכילים עירום. כך הבדיחות על הנקקמה של נירי וההתרוצצות בסמטאות של הונספך נמחקו לאלתר יום בהיר אחד, לאחר שלוש שנים שהסרטונים עלו לרשת לראשונה.

בסופו של דבר
אחרי שלא נמצאה שום דרך לשחזר את הסרטונים, הוחלט פשוט להעלאות את שני הפרקים מחדש, בלי שום עריכה או צנזורה, בדיוק כפי שהם היו לפני שנמחקו.
בנוסף, החלטנו לא לשתוק ואיחדנו את כל צוות "היינו בגרמניה" לפרק איחוד מיוחד שיעלה בקרוב ויגיב על המקרה.



יום חמישי, 24 במרץ 2011

היינו במלחמת העולם ה-2 - היינו בגרמניה




הפרק ממשיך מהנקודה שבה הסתיים הפרק הקודם - ניר נכנס לשירותים הציבוריים. מה יעשה שם? מה יקרה כתוצאה מכך? הכל יכול לקרות במקומות כאלה...
בזמן שניר עסוק בעניינו, חנה ממשיכה בשיחה עם אנגלה, שאף אחד לא יודע את השם האמיתי שלה, ומגיעה לרבדים עמוקים ורחוקים. משיחה על הילדות ברומניה לפתע מגיעה השאלה שהפתיעה את כולם:
"עברת בתאי הגזים?"
חנה, מההלם שנשאלה בכלל שאלה שכזאת עונה בסרקסטיות "אם הייתי בתאי הגזים, הייתי מגיעה לכאן?". פחות מדקה אחרי אותה אימרה וכבר כולנו שומעים את שהתרחש והמומים וגם מחייכים חצי חיוך, היא מציצה עלינו!
ניר מחליט שהוא הולך עם הנקמה עד הסוף ולוקח אותנו לסיור בתור הונספץ'; גדר חשמלית ליהודים, משאבת ביוב וטראומות מהמלחמה הגדולה. לא תאמינו עד כמה זה נראה אמיתי באותו רגע.
אחרי התפרקות במכונית עם ה"נקקמה", שילוב של נקמה ו...אתם יודעים, מצאנו עצמנו עמוק באדמה מסיירים בקו מז'ינו. אותו בונקר שהיה אמור לסמל את הכוח של הצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה ועשה לה יותר בושות מתקרית הבגט המקולקל ב"מאפיית האחים כהן" בנתניה.
סבא מגשים את חלום חייו, אתר שולי מבין אתרי המלחמה הוא היעד המרכזי שלו ואנחנו הצטרפנו אליו כי אנחנו משפחה כזאת מיוחדת. ולא סתם מיוחדת, הולכת איתו וחוצה 2 ק"מ של מנהרות בטון קרירות וקלאוסטרופוביות ביותר.
התיישבנו בחנות המאפים/בית קפה שבהונספץ' (לא ברור), אחרי שחיפשנו בנרות מסעדה שמוכנה להגיש לנו אוכל (רובן היו פשוט סגורות). שם השיחה שוב חזרה לנושא הבוגר והעמוק של תאי הגזים ובו ניר דאג להזכיר לנו את המלחמה הבאה ואת העובדה שהבנות שלו מחוסנות מהגזים. הסיבה בפרק.
החופשה הזאת הייתה חוויה אחת ענקית, אבל היום הזה היה השיא שלה.