יום רביעי, 22 ביוני 2011

אם אין קוטג'

להיגמל מהגבינה והבית

לפני כמה ימים, בארוחת הערב, שאלתי את אמא שלי:
"מה, קנית קוטג'?"
"כן, למה?"
"את לא קוראת עיתונים, עושים חרם על הקוטג' בגלל המחיר"

אז כולם מדברים על כמה שהקוטג' נהיה יקר וכמה המחאה בפייסבוק כל כך מצליחה אבל בסופו של דבר, אנשים לא עומדים במילה שלהם וממשיכים לקנות קוטג'. נראה שהעיתונות המודפסת כל כך נהנת מהחרם הזה עד שמעריב החליט היום לפרסם כתבה בנושא: "קוטג' במדינות אחרות" ובהכתבים מצרפת, אנגליה, איטליה וארצות הברית מספרים על הטעם של הקוטג' וכמובן המחיר.
מה המטרה של הפרסום, לגרום לנו להתמרמר על המחיר או המבחר (בארה"ב יש קוטג' בטעמים. איכס...)? לא תודה, במקום להיגמל מהגבינה עם הבית ולנסות להראות שהלקוח תמיד צודק מעדיפים להתנהג לקוטג' כמו לחמץ בפסח. בכיסופים מרגשים וברצון עז לאכול אותו בלי להרגיש רגשות אשם.

יום שני, 6 ביוני 2011

היינו בפרידה - היינו בגרמניה (אחרון)



זהו, נגמר?
נכון מאוד, זה הפרק האחרון של "היינו בגרמניה". מה יש בפרק הזה? לא ברור.
בעצם, הפרק הקודם כלל את כל הצילומים המעניינים ולפרק הזה לא נשארו מספיק חומרים שאמורים להחזיק פרק שלם, בגלל זה הוא קצר יחסית מקודמיו.
מתחילים בעיירה המצ'עממת לונוויל מהפרק ספיישל, אילנית הולכת לחפש מסעדה ראוייה ובמקרה גורמת לתאונה הזוייה בין ג'יפ לאופניים. סבא חיים וסבתא חנה מחליטים לצאת בהצהרות ליום שאחרי שהם לא יהיו איתנו ומפקידים בידיי את התפקיד של משמר התמונות. וממה שהספקתי לראות, מדובר על כמה ארגזים טובים מלאים בתמונות שיכולות לפרנס את "יד ושם" לא פחות מעוד תיעוד מצמרר באושוויץ.
הקטעים שממלאים את הפרק עצמו לא התרחשו ברצף מסיום, אלו בעצם סצינות שירדו בעריכה והיו אמורות להתווסף כסצינות מיוחדות ב-DVD המשפחתי שאני אפיק בהמשך. תודות אחר כך.

לא נפל רחוק מהעץ
אחרי שקופית הסיום של "770" פתאום הוידאו הופך לפחות איכותי ודומה לזה של הפרק הראשון. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אומר שכאן המצלמה הישנה של סבא חוזרת לתפקד מסיבות שונות (המכס...). 
אם בפרק הראשון סבא וסבתא הלכו לאיבוד והכניסו אותנו לפאניקה, כאן שלומיק, האח הסורר, נאבד ועוברת מספר דקות מורטות עצבים עד שהוא חוזר לחיק המשפחה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

ומה הלאה?
בטח קראתם בעמוד שלנו בפייסבוק על שמועות שמדברות על הפקת עונה שנייה לסדרה המדהימה הזאת. האמת היה שיש סיכוי טוב מאוד שזה הולך לקרות. המחשבות לגבי היעד הבא לחופשה המשפחתית היו מפתיעות: אנגליה, אפריקה, תאילנד (מה???) ורק אני הצעתי גרמניה. נכון לעכשיו, הכיוון הוא גרמניה אבל בשונה ממה שהתרגלנו אליו, הפעם נלון בחווה או בקרוון. בהחלט מרתק, מבטיח לעדכן אם יהיו עדכונים.

עד לפעם הבאה, 
אורי

יום ראשון, 5 ביוני 2011

ברגע שהכל ילך פיקס

מחר, אחרי 10 פרקים ושבעה חודשים, תסתיים הסדרה שהכי נהנתי להיות חלק ממנה. "היינו בגרמניה" בשבילכם היא עוד סרטון ביוטיוב שעוברים עליו וממשיכים לאיזה ריי וויליאם ג'ונסון, בשבילי הוא האמנות שלי.
לא קל להיות באותו זמן צלם, עורך וכל שאר הדברים הנלווים, אבל אני נהנה לעשות את כל זה כדי להגיע לסיפוק הזה ברגע שפרק חדש עולה ליוטיוב.
ענבר אחותי (באמצע) ואני. בדרך לאירופה פארק בגרמניה
לקח לי הרבה זמן לרצות לערוך עוד פרק, בגלל זה היו מרווחים של שבועיים או חודש בין פרק לפרק. כשפתאום התעורר בי הרצון לעשות עוד פרק (כי נמאס לראותו אותו בלופים בערוץ שלך ביוטיוב) אני נכנס לעבודה ותוך יום וחצי מסיים אותו. לפעמים אחרי שאני מסיים לערוך וגומר לפרסם את הסרטון אני מגלה מלא פאקים קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם חוץ ממני. פה נחתכת מילה, שם הטקסט לא נכון (סבתא במקום סבא...) אבל זה לא משהו שיגרום לי להתעצבן ולהתחיל הכל מההתחלה.
כשאני אגדל, אחרי שאסיים את התיכון ואגמור עם הצבא אני רוצה למצוא עבודה שאני אהנה ממנה בכל פעם. שבכל פעם אני אתרגש מחדש, אהיה מלא מוטיבציה ממש כמו בפעם הראשונה. אם לא יהיה לי את כל זה, אז כנראה שהחיים שלי יהיו ממש מבאסים.

לא קל לנהל ערוץ ביוטיוב, לכתוב בלוג ולעדכן עמוד מעריצים בפייסבוק במקביל לעבודה וללימודים בתיכון. לפעמים אני מעדיף להתמקד ב-770 או לכתוב למעריב לנוער מאשר ללמוד לבגרות בלשון (זאת שמחר... נו, טוב). אני מעדיף לעשות רק מה שאני אוהב ולדעתי, מי שעושה דברים שהוא לא אוהב רק הורס לעצמו את הפוטנציאל להיות מאושר ולהצליח בדבר שהוא טוב בו.
להתמקד במה שעושה טוב ולנסות שמסביב הכל ילך פיקס.
עדיין לא הגעתי לשם, אבל אני מקווה להגיע יום אחד.