כל המשפחה מסכימה פה אחד: היום הזה הוא השיא של החופשה.
יום שישי, כולם עדיין מנומנמים מאתמול. סבא חיים מאוד רוצה לבקר בקו מז'ינו, בונקר צרפתי שנפל בשבי במלחמת העולם השנייה. בונקר? נסיעה ארוכה? למי יש כוח לזה... אבל, גיל וניר לא וויתרו ולקחו איתם גם אותי (אורי) יחד עם שרית ונדב. הנסיעה עברה בהצלחה, חוץ מעצירה בשטרסבורג (תקרית אירופה פארק חוזרת על עצמה?), הסתובבות מוזרה בעיירות ציוריות הגענו בשלום למתחם רק בשביל לגלות שהוא נפתח ב-14:00.
מה נעשה? העיירה ממקודם הייתה נחמדה, אולי יש משהו לאכול?
הגענו לעיירה הונספץ' שבירור מהיר הראה שהיא חברה באיגוד הערים היפות של צרפת, בהחלט מרגש. אנחנו מגיעים לכיכר העיר ולא מוצאים זכר למסעדות, שלא לדבר על אנשים. אז חיפשנו דרכים להעסיק את עצמנו. שרית ונדב הציצו לתוך כיתת לימוד בבית הספר וגילו שכולם נמצאים באמצע שיעור חשוב בתורת הגזע! סתם... לא.
חנה קנתה תפוחים שעמדו למכירה ורצתה עודף, אז היא נכנסה לבקש עודף ומשם הדבר התפתח לשיחה מרגשת על תולדות משפחת הירשהורן והעם היהודי (בפרק הבא!). במקביל, ניר לא עומד בלחץ מחליט לצאת למסע נקמה בגויים ונכנס לשירותים הציבוריים הקרובים. איך זה ייגמר? האם נכנס בזמן לבונקר? המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
בבקשה השאירו שם פרטי כי יהיה משעמם אם כולם יהיו אנונימיים!