ערבי בעיניי המתבונן

בדרכנו לכיכר העיר סן ג'מיניאנו, שירה ועומר החל לדון במושג ערבי והחליטו להגדיר מי יכול להיקרא "ערבי". המסקנה מהשיחה - אם אתה לא מהדת שלנו אתה ערבי. תשאלו את שירה, היא יודעת.

לא נגלה לכם יותר מדי מהפרק הבא של "היינו באיטליה", אבל זה נראה כמו משהו שאסור לפספס. אולי עכשיו אפשר להבין את הבעייתיות שבשיעורי אזרחות?

ולקראת הפרק הבא - פוסטר חדש של משפחת קורן

מימין לשמאל: אילנית, ניר, שירה, שוהם ושחר

סוף שנה: בנות ביום סיירות

אמנם קצת באיחור, אבל הנה הפוסט על הסרטון החדש והמדובר שעלה בערוץ שלנו החודש. הקליפ הופק עבור מסיבת הסיום של מחזור ס' בתיכון אורטבעון מקרית טבעון שהתקיימה ב-9/7/12.

כחלק מצוות הכתיבה הלא מתוכנן של המסיבה נתבקשנו גם לכתוב תסריט למספר קליפים שמלבד הנושא המאוד כללי שלהם, לא היה ממש בסיס שממנו אפשר היה לבנות קליפ כלשהו. הרעיון היה להראות את הבנים שמשתתפים ביום סיירות לצה"ל ובנות ביום המא"ה, כאמור שני הפכים. מפיקי המסיבה רצו להציג את הבנים שכביכול מתאמצים ומזיעים בזמן שהבנות עושות חיים בבניין ממוזג ולא מתאמצות יותר מדי. 

הרעיון שחוק ולא מעניין כמובן ואז עלה לי יום לאחר מכן רעיון מופרך לעשות את הקליפ בסגנון של הסרט "שישי הפוך", בו לינדסי לוהן ואמא שלה מתחלפות בגוף ועושות את הדברים הרחוקים מהן. זרקתי את הרעיון כשישבנו לכתוב את התסריט ודנה, אחת מצוות הכתיבה, נדלקה על הקונספט והתחילה למלא את המסך בהתרחשויות שונות. כמה שבועות לאחר מכן צולם הקליפ, ואחרי מאמץ רב (שכלל ריב עם שרת בית הספר, אל תשאלו) השגתי את החומרים והתחלתי לערוך את הוידאו.

אחרי שסיימתי לערוך התבשרתי להפתעתי שיש עוד קלטת שלמה של חומרים שלא נכללה באלו שלקחתי, ונאלצתי גם לדגום אותם ולערוך אותם. הקטעים האלו הם מסצנת השינה עד לשיחות הטלפון בבוקר שאחרי ההתחלפות. לא היה קל לערוך את החומרים האלה. בניגוד לשאר הקטעים, שהיו מצולמים בצורה נוחה לעריכה, הצילומים כאן לא היו כל כך נאמנים לתסריט והיה לי קשה להבין מה בא איפה ומי מחליף את מי בתסריט. הפתרון לאי ההבנה? המסך המפוצל. במקום להראות אחד אחרי השני בנים ובנות צורחים מול המראה הבנתי שכדי שלא ישימו לב שחלק מהצילומים לא באיכות טובה ובחלקם אפילו נראית הצלמת (חפשו בוידאו הנ"ל), מסך מפוצל יסיח את דעתם של הקהל ויעביר את המסר העמוק של הסצנה.

ההופעות של מסיבות הסיום לא מתאפיינות בתסריט שנון ומקורי במיוחד, וזה בסדר לגמרי. הצופים שבאים להופעה הם הורים, חברים וכאלה שבאים כדי לראות את החבר או קרוב המשפחה שלהם עושה צחוקים על הבמה ומקבל תעודה או משהו בסגנון. לכן, רוב ההומור הוא מאוד רדוד וסטריאוטיפי. ככה גם בקליפ - הבנים מוצגים ככאלה שרק מתעניינים בדברים פיזיים והבנות יודעות רק לשים לק ולבכות. וכן, אני לוקח קרדיט על הקליפ הזה וגם על חלק מהבדיחות שהיו בהצגה עצמה. התגובות שקיבלתי עליו היו חיוביות לחלוטין, כולם הסכימו שהעריכה שלי הקפיצה את הרמה של הקליפ (ואולי את המסיבה כולה) פי כמה.

פספוסים וקטעים שירדו בעריכה

זה בגללכם, אבל לא באשמתכם!

תהילה שטיכא וחנינא ליפא, נשמע כמו סיפור אהבה מהאגדות, לא? כנראה שאתם לא ממש חשבתם ככה (אלה ביוטיוב, בפליקס דווקא זה עבר בסדר) ו"מלפני הגדר" שאמור להיות מעין קרוס-אובר לשני הסרטים לא ממש יצא כמו שקיוותם. או קיוותי.

אז נכון 2 חלקים יצאו אבל הסרטון שאני פותח פחית קולה קיבל יותר צפיות מחלק א' תוך רבע מהזמן.

בסדר אין מה להאשים אתכם, זו אשמתי וזו אשמת רשת ABC שביטלה את "החיים על פי נד" מוקדם מדי.

אבל תשכחו מזה.

כי חלק ג' היה מוכן, בערך.

בטיול "ילדים מצטיינים של רשת אורט" (איך הגעתי לשם?) לפני שנתיים, החלטתי לקחת מצלמה ולנצל את יום החופש והנסיעה חינם לירושלים לסגור קצוות ולסיים את "מלפני הגדר" כמו שצריך. תמונות? יש. רעיון? יש. רצון? לא ממש.

חלק ב' יצא קצת לפני ראש השנה (2009) ומאז לאף אחד לא היה ממש אכפת, וגם לי.