31 באוגוסט זה עוד יום

ממש לא מזמן, לתאריך היום הייתה משמעות עבורי. הנה נגמרו להם חודשיים של חופש. עולים כיתה, מתחילים את החטיבה, מתחילים את התיכון. עולים לי"א... י"ב... לפני שנתיים זה נגמר.

חודשיים של חופש מוחלט, ששום דבר לא יכול למנוע אותו היו דבר מובן מאליו. עשרה חודשים היינו בבית ספר, מגיע לנו חודשיים חופש ביולי ובאוגוסט (עם זליגה של עשרה ימים ליוני כמובן).

פתאום היום דברים שנראו לי מוחלטים ומובנים מאליהם, כבר לא כאלה. בצבא כלום לא בטוח, פתאום משתנה הלו"ז, יש עוצר, קיבלת שבת, השתנו הסבבים כי המג"ד רוצים לשתות קפה שחור בלי סוכר. מרוב הפעמים שבוטלה לי החופשה אני חושש לתכנן תוכניות. כי מי יודע אם אני בכלל אצא הביתה. מי יודע אם בחמישי אני בבית. אולי יוחלט שנצא בשישי, אולי לא נצא בכלל. 

אי אפשר להכין אותך לזה, רק להתרגל לזה עם הזמן. אין תשובה יותר טובה.

31 באוגוסט. יום שכולו התרגשות, גם אם כולם מכחישים את זה. תמיד לקראת הערב, רגע לפני שנכנסים למיטה בידיעה שמחר כבר אי אפשר לקום ב-10, מרגישים את הפרפרים האלה. איך תהיה השנה? מי יהיו החברים? ליד מי אשב? איזה סנדוויץ' אמא תכין לי מחר?

ואז אחרי הרבה סיבובים של הראש מתעוררים לבוקר של 1 בספטמבר. השעה תמיד מוקדמת מדי, למרות שהחלטת לגנוב עוד שתיים שלוש דקות ולשים שעון ל-7:03. אמא מעירה אותך דקה לפני השעון ואתה מרגיש כאילו לא ישנת דקה. מתלבשים, אוכלים ויוצאים לעוד שנה שמתחילה בציפייה כבר לחגי תשרי, לפסח, לחופש הגדול הבא.

רק לסיים כבר את הבצפר. שייגמר כבר. אחרי זה יהיה טוב, העולם פרוס לפניי. נצא כל ערב, נקום מתי שבא לי ופשוט נהיה שמחים. 

שנתיים אחרי, 31 באוגוסט זה עוד יום בלוח השנה. בדיוק כמו 1 בספטמבר. מה שחשבתי אז כבר נראה לי אחרת לגמרי היום. נדבר עוד שנתיים, נראה לאן זה יתפתח.

סוף שנה: שיט שגרפיקאים אומרים

הימים עוברים, החגים מסתיימים והשיעורים מתמעטים. נכון מאוד, הגענו לתחילתו של הסוף. מבחינתי זה הסוף של בית הספר, כפי שהכרתי עד כה. אז ביום שבת האחרון, 12/5, התקיים טקס פתיחת התערוכה של מגמת גרפיקה באורטבעון. לכבוד הטקס הכנתי בשיתוף עם שאר תלמידי המגמה שני קליפים, אחד לסיכום שלוש השנים והשני לצחוקים. 

הסרטון כאן למעלה, "שיט שגרפיקאים אומרים", הוא בדיוק מה שאתם מדמיינים. בדיוק כמו גל הסרטונים שהחל ב-"Shit Girls Said" שהמשיך אצלנו ב"שיט שתל אביבים אומרים" וכן הלאה. אצלנו יש קריצות למורים (הדור הבא של החיקויים), התרגשות מיצירות אמנות מופרכות (לא אגלה לכם, כי זה הפאנץ' בסרטון) ואיבוד השפיות במצבים שונים. 

כשהסרטון הזה הוקרן לראשונה מאוד חששתי שהקהל, שמורכב ברובו מהורים לתלמידים, מורים ותושבי הסביבה, לא יבין את הסרטון ולא יצחק מתוך הבנה אלא רק מתוך נימוס. למזלי הרב, הקהל נהנה מהסרטון לא פחות מאיתנו הגרפיקאים, וקיבלתי המון פידבקים חיוביים על שני הסרטונים.

כבונוס, העליתי ל-770eam (הערוץ המשני של 770 ביוטיוב, כן?) את סרטון הסיכום שמתאר את השנה האחרונה של המגמה בבית הספר. לא מבטיח שתבינו הכל, אבל מקווה שתהנו כמו שאנחנו נהננו 

התקופה הזאת בשנה

לכל מי שעולה לתיכון מספרים את המיתוס הגדול לפיו אחרי חופשת הפסח כבר לא לומדים ואנשים חיים רק ממתכונת לבגרות. האמת? צודקים.
על כל איש שפוי שאני מכיר, אני מכיר 2 לא שפויים בכל הקשור ללימודים ולמבחנים. אם אחד לוקח דברים באיזי ולא מורט שערות רק כשמזכירים את המילה מבחן/בגרות/מתמטיקה במשפט מאוחה בעל חלקים כוללים, אני יכול לדעת בוודאות שהוא אדם שפוי. לעומתם, אלה שכן מורטים שערות ומאבדים הכרה בהישמע אחת מהמילים הנ"ל אני נמצא בבעיה.
בכל פעם שאני נתקל בטיפוס לחוץ יש לי דחף בלתי מוזר לנסות להרגיע אותו ולומר לו עד כמה שהמבחן הזה כל כך מיותר או שהוא מקבל 90 ומעלה בלי בעיה. בדרך כלל זה לא עוזר ואותו טיפוס אומר את המשפט "ההורים שלי יהרגו אותי".
בום.
זה מעצבן אותי. מעצבן אותי שהורים חושבים שהם יודעים והם מחליטים מה הילד שלהם יילמד ומה הוא ייעשה בעתיד. ההורים האלה הם הסוג הכי גרוע לדעתי והכי הרסני לנער או נערה מתבגרים בתיכון. בדרך כלל ההורים האלה רואים את מקצוע המתמטיקה כקדוש בלתי נלאה ומחשיבים אותו כחשוב ביותר מכל המקצועות בתעודת הבגרות. הדבר הזה אומר שאותו ילד או ילדה ח-י-י-ב-י-ם ללמוד 5 יחידות מתמטיקה ולהצטרף לקבוצת המצטיינים שנועלת אותם לעוד 3 שעות בשבוע ללמוד מתמטיקה ברמה של רובוט חסר נשמה.
הבעיה הכי קשה היא שאותם ילדים בדרך כלל כל כך מוכשרים בתחומים אחרים, שלמרבה הצער ההורים מחשיבים כנחותים ולא חשובים כמו למשל אמנות. אם לילד שלך יש כישרון אמיתי והוא נהנה מזה, מי אתם שתעצרו אותו? תנו לו יותר זמן להשקיע בדברים שהוא נהנה מהם והדברים שהוא טוב בהם במקום לכפות עליו ללמוד על דברים שספק אם הוא ישתמש בהם בעתיד.

 היא קיבלה 100 ב-5 יחידות, אבל היא בטח אומללה

בסופו של דבר, אם ההורים שלכם הם צרי עין וחושבים שמתמטיקה ופיזיקה (או כימיה וביולוגיה) הן המקצועות הכי חשובים עלי אדמות, אני לא מתבייש לומר להם שהם טועים ובענק! אז הבן שלכם לא כזה טוב ב-5 יחידות מתמטיקה, עדיף לקבל 100 ב-4 יחידות מאשר נכשל ב-5. תחשבו על זה...