עצלנים ועיתונות

אז כמו שכבר ציינתי כאן בעבר, אני כותב ב"מעריב לנוער". כשרק התחלתי לכתוב היו לי כל כך הרבה רעיונות לכתבות, על מתנדבים במד"א, על לימודי נהיגה ועוד ועוד. את כולם דחו על הסף. אפשר לומר שנעלבתי אבל התנחמתי בכך שזה לא בגללי, זה הרעיון (יה רייט).

נעלי סמרטוט. לבטטות או לתפוחי אדמה?

עברו כמה חודשים ולפתע צלצל עודד, העורך, והציע לי לעשות כתבה ולראיין תלמידים בבית ספר טכנולוגי במוצקין שייפתח שנה הבאה. בהתחלה נלחצתי, בכל זאת ראיון ראשון וכתבה ראשונה, אבל מאז אני לא מפסיק לקבל הצעות לכתבות. מאז אותה כתבה הספקתי לכתוב כבר 4 כתבות כשזה רק עניין של מספר ימים עד שאני אקבל עוד הצעה. בהחלט משמח.

הכתבה האחרונה שלי תופיע בקרוב בגיליון העצלנות של "מעריב לנוער". לפעמים אני חושב שהעורכים לא מכירים את הנוער שמחוץ לתל אביב ומשתדל להזכיר להם שאני גר באזור חיפה (היחיד!), מחוץ לאזור חיוג 03... באופן אישי אני חושב שזו קצת רמאות לחפש באינטרנט מידע ואז לכתוב אותו במילים אחרות, אבל ככה עובד העולם ולא כדאי לך להסתבך איתו דווקא עכשיו. קטעים מתוך הכתבה שעתידה להתפרסם בפוסט המלא

אם אין קוטג'

להיגמל מהגבינה והבית

לפני כמה ימים, בארוחת הערב, שאלתי את אמא שלי:

"מה, קנית קוטג'?"

"כן, למה?"

"את לא קוראת עיתונים, עושים חרם על הקוטג' בגלל המחיר"

אז כולם מדברים על כמה שהקוטג' נהיה יקר וכמה המחאה בפייסבוק כל כך מצליחה אבל בסופו של דבר, אנשים לא עומדים במילה שלהם וממשיכים לקנות קוטג'. נראה שהעיתונות המודפסת כל כך נהנת מהחרם הזה עד שמעריב החליט היום לפרסם כתבה בנושא: "קוטג' במדינות אחרות" ובהכתבים מצרפת, אנגליה, איטליה וארצות הברית מספרים על הטעם של הקוטג' וכמובן המחיר.

מה המטרה של הפרסום, לגרום לנו להתמרמר על המחיר או המבחר (בארה"ב יש קוטג' בטעמים. איכס...)? לא תודה, במקום להיגמל מהגבינה עם הבית ולנסות להראות שהלקוח תמיד צודק מעדיפים להתנהג לקוטג' כמו לחמץ בפסח. בכיסופים מרגשים וברצון עז לאכול אותו בלי להרגיש רגשות אשם.

היינו בפרידה - היינו בגרמניה (אחרון)

זהו, נגמר?

נכון מאוד, זה הפרק האחרון של "היינו בגרמניה". מה יש בפרק הזה? לא ברור.

בעצם, הפרק הקודם כלל את כל הצילומים המעניינים ולפרק הזה לא נשארו מספיק חומרים שאמורים להחזיק פרק שלם, בגלל זה הוא קצר יחסית מקודמיו.

מתחילים בעיירה המצ'עממת לונוויל מהפרק ספיישל, אילנית הולכת לחפש מסעדה ראוייה ובמקרה גורמת לתאונה הזוייה בין ג'יפ לאופניים. סבא חיים וסבתא חנה מחליטים לצאת בהצהרות ליום שאחרי שהם לא יהיו איתנו ומפקידים בידיי את התפקיד של משמר התמונות. וממה שהספקתי לראות, מדובר על כמה ארגזים טובים מלאים בתמונות שיכולות לפרנס את "יד ושם" לא פחות מעוד תיעוד מצמרר באושוויץ.

הקטעים שממלאים את הפרק עצמו לא התרחשו ברצף מסיום, אלו בעצם סצינות שירדו בעריכה והיו אמורות להתווסף כסצינות מיוחדות ב-DVD המשפחתי שאני אפיק בהמשך. תודות אחר כך.

לא נפל רחוק מהעץ

אחרי שקופית הסיום של "770" פתאום הוידאו הופך לפחות איכותי ודומה לזה של הפרק הראשון. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אומר שכאן המצלמה הישנה של סבא חוזרת לתפקד מסיבות שונות (המכס...). 

אם בפרק הראשון סבא וסבתא הלכו לאיבוד והכניסו אותנו לפאניקה, כאן שלומיק, האח הסורר, נאבד ועוברת מספר דקות מורטות עצבים עד שהוא חוזר לחיק המשפחה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

ומה הלאה?

בטח קראתם בעמוד שלנו בפייסבוק על שמועות שמדברות על הפקת עונה שנייה לסדרה המדהימה הזאת. האמת היה שיש סיכוי טוב מאוד שזה הולך לקרות. המחשבות לגבי היעד הבא לחופשה המשפחתית היו מפתיעות: אנגליה, אפריקה, תאילנד (מה???) ורק אני הצעתי גרמניה. נכון לעכשיו, הכיוון הוא גרמניה אבל בשונה ממה שהתרגלנו אליו, הפעם נלון בחווה או בקרוון. בהחלט מרתק, מבטיח לעדכן אם יהיו עדכונים.

עד לפעם הבאה, 

אורי