פוסט על גשם ורישיון נהיגה

העולם מתחלק ל-2 סוגים של אנשים: אנשי הקיץ ואנשי החורף. אנשי הקיץ הם אנשים חמים, שאוהבים לאכול קרטיבים בבריכה, נהנים מהזעת יתר בשיעור ספרות וללכת עם כפכפים. לעומתם, אנשי החורף הם אנשים משכילים, חכמים, יפים ומושלמים. למזלי, אני איש חורף. מה הכוונה "איש חורף"? אני אוהב שיורד הרבה גשם, כשמזג האוויר קר כשיוצאים מהבית וכשצריך ללבוש המון שכבות שמרגישות כאילו שלקחת את שמיכת הפוך מהמיטה איתך לכיתה.
אח, חורף...

את זה אין בקיץ!

לצערם הרב של אנשי החורף במדינת ישראל, הם לא מתוגמלים כראוי. לרוב, ימי הגשם בישראל מסתכמים בשבועות בודדים במקרה הטוב ובסערה עצבנית אחת במקרה הרע שמשאירה רק טעם של עוד. ישראל ידועה כמדינה ששמחה לקבל עוד מים לשורותיה ולכן אנשי החורף שמחים על כל טיפה שיורדת על הקרקע. אנשי החורף הם אוהבי ישראל.
השבוע קרה דבר משמח, חודש אפריל הגיע ולמרבה ההפתעה הגשם עדיין איתנו! אירוע משמח כזה אני לא זוכר ב-16 שנותיי ו-364 ימי חיי. אז רגע לפני שאני הופך לזכאי לרישיון נהיגה, קיבלתי עוד זכות מדהימה - גשם ביום ההולדת שלי. תצחקו ותלגלגו אבל אני אוהב להסתכל מהחלון ולתת מבטים עמוקים ודרמטיים על הצמחים הנרטבים. תודו שכל אחד מאיתנו היה שמח לחיות בסרט כזה שבו הוא יכול לבזבז את זמנו ופשוט לבהות בענף של עץ אלון מתנדנד עם הרוח או עציץ שעוד שנייה נופל מהמרפסת בגלל שהגשם שטף אותו. תודו.

אז בלי לרמוז יותר מדי, ביום חמישי הקרוב (ה-7 לאפריל) אני אגדל בשנה ואהיה בן 17. כל כך הרבה זמן הייתי בטוח ש-16 זה השיא של חיי עד שהגעתי לכאן. עדיין לא החלטתי מה אני אעשה כשאהיה גדול ולא החלטתי לאיזה יחידה אני עומד להתגייס בצבא. אבל דבר אחד החלטתי, אני איש חורף.