מי ישמע (למה אין פסקול אמיתי ל"היינו באיטליה")

הבחירה ביוטיוב כמקום שבו בחרתי לפרסם את הסרטונים שלי, כוללת יתרונות וחסרונות. כמובן שיש הרבה יתרונות ברורים - המקום הכי פופולרי ונגיש בעולם לסרטונים, קל לשתף ולפרסם בכל מקום. החסרון אם כן, הוא ההגבלות של זכויות היוצרים בשימוש בשירים כפס קול.

אם תשימו לב, ב"היינו בגרמניה" וגם קצת ב"עם קצפת ודובדבן" השתמשתי בשירים ידועים של U2, אלביס וגם דברים נחמדים שהורדתי מאייטונס. אם לפני כ-3 שנים היית מעלה סרטון עם מעט מוזיקה שמוגנת בזכויות יוצרים היה לוקח זמן עד שיוטיוב היו עולים על זה, הרי היום ברגע שאתה מסיים להעלות את הסרטון המערכת מזהה ישר באיזה שיר השתמשת, כמה זמן ומגבילה את הסרטון לפי קריטריונים שונים, הראשון והקריטי מכולם - חסימת השימוש בפרסומות ליצירת רווח.

נכון, אמנם אני יוצר את "היינו באיטליה" בלי מניעים כלכליים אבל אם ניתנת לי האפשרות להרוויח קצת מהאמנות שלי, אז למה לא. לכן התחלתי להשתמש במוזיקת שלא מוגנת בזכויות יוצרים וניתנת לשימוש חופשי ביוטיוב, מבלי לחשוש לגורל הסרטון מהפן הכלכלי. אמנם הפרק הראשון של "היינו באיטליה" כבר הספיק לעלות על הרדאר של יוטיוב בגלל שלא התאפקתי והשתמשתי בשירים איטלקיים ידועים, אבל הפרק השני והשלישי נמצאים עד כה במצב טוב עד כה.

יש יתרונות לשימוש במוזיקת רקע לא מוכרת. הרבה יותר פשוט להדביק אותה בעריכה, לרוב גם אפשר לקצר או להאריך אותה בלי בעיה ובלי לשחק עם השיר כך שהוא יתקצר או יתארך בצורה שנעימה לאוזן. אבל כאמור החיסרון המשמעותי עבורי הוא שמוזיקת הרקע נהיית רק חלק שולי בסרט ולרוב לא מוסיפה לו יותר מדי מלבד מעט אווירה לסצנה. 

ב-2008 יצרתי את הסרט הראשון שלי בחו"ל (שנקרא "חברים (במשפחה) יוצאים לחופשה") שם שיר הנושא היה Life in Technicolor של קולדפליי. אם היום הייתי מעלה סרטון שכולל את השיר הזה ישר הייתי חוטף אזהרה, חסימה של הסרטון מכמה מדינות (בדרך כלל גרמניה משום מה) והסתכנות בהפרת זכויות יוצרים. 

כשאני צופה בסרטים ובסדרות, אני מאוד אוהב לראות כיצד מצליחים לשלב שירים רגילים, שלא נכתבו במיוחד לאותו סרט או סדרה ושהעורך מצליח לשלב אותם בסצנה כדי להוסיף לה. כך לדוגמה בפרק הראשון של "שקרניות קטנות", סצנת הסיום כוללת את השיר Hands of Time של ריצ'ל דיגס. העורך פירק את השיר והתאים אותו לסצנה בצורה מושלמת. 

הנה הסצנה, החל מ-2:10:

אני כבר החלטתי על השיר שאיתו "היינו באיטליה" תסתיים. ברור לי שהמעשה הזה עלול להוביל למה שהזכרתי קודם לכן בפוסט הזה, אבל לא אכפת לי. אני רוצה שזה ייצא כמו שרציתי.

המקרה המוזר על אנגלה מ'

"היינו בגרמניה", הסדרה הכי מצליחה של 770 עד כה, עלתה לרשת לראשונה בדצמבר 2010 ליוטיוב. עם התקדמות הפרקים הסדרה צברה קצת פופולריות יחסית (הפרק "היינו בסרט פורנו" מככב עד היום עם למעלה מ-12,000 צפיות) ככל שהתקדמה.

שני פרקי "היינו במלחמת העולם", היו שיא הסדרה מבחינת התרחשות וטירוף. בפרק מגיעה החבורה לעיירה ציורית ונידחת שנקראת הונספך (Huspach) שנחשבת לאחת מהערים היפות ביותר בצרפת. בזמן שהמתינו שהבונקר הצרפתי הידוע לשמצה "קו מז'ינו" ייפתח למבקרים, עצרו לטיול קצר במקום ונדהמו מהשקט והיופי ששרר שם. במרכז העיירה, מול בית הספר היסודי עמד דוכן ועליו עמדו לראווה שקיות עם אגסים ותפוחים למכירה באופן עצמאי (סמכו על המבקרים שפשוט ישלשלו את הכסף לקופה). 

סבתא חנה, כידוע, מאוד אוהבת לקנות אוכל למשפחתה אך לא היה לה סכום מדוייק לשלם. לכן החליטה לדפוק על דלת הבית הסמוך ולבקש מהדיירים לפרוט את כספה למטבעות. חנה, דוברת גרמנית, החלה לשוחח עם הדיירת החביבה ומהר מאוד הצטרפו לשם כל בני משפחתה. חנה והדיירת, שנקראה בפרק אנגלה מ' כשם בדוי (כי פשוט שכחנו לשאול לשמה), החלו לשוחח על עברה של חנה ומהר מאוד הגיעו 70 שנה אחורה לימי מלחמת העולם השנייה. אנגלה שאלה את חנה בצורה הכי תמימה שיכולה להיות "היית בתאי הגזים?" וכאן הכל התפוצץ. התמימות שלה משקפת את מה שעבר על העיירה בתקופת המלחמה, לא רחוק מהם היה בונקר גדול שהופצץ בתקופת המלחמה, אך ידע בסיסי על תאי הגזים לא היה לה.

אז קצת צחקנו על התמימות של הגרמנייה החביבה, שחילקה לנו סופגניות טריות והכניסה אותנו לביתה, אך לא יותר מזה.

שלוש שנים לאחר מכן

בחודש יולי 2013 קיבלתי מייל מיוטיוב שטוען ששניים מהסרטונים שלי מפרים את חוקי הפרטיות בעקבות תלונה אנונימית שהתקבלה. המייל כלל את הסרטונים שעליהם התקבלה התלונה ואפילו נקודות זמן מדוייקות בהן מופיעה הפרת הפרטיות. לא קשה לנחש שאלו היו בדיוק הסצנות שבהן אנגלה מופיעה. 

הבקשה מהמייל הייתה למחוק את הסרטונים לאלתר כדי למנוע תביעה עתידית, אך למעשה לא הייתה שום עילה לתביעה ושום פגיעה בפרטיות. אנגלה ראתה שהכל מצולם ויכלה לבקש שלא נצלם במידה והדבר הפריע לה. היא בחרה להתעלם וזו הייתה הסכמה שבשתיקה.

לא עבר שבוע מאז שקיבלתי את המייל מיוטיוב וכבר קיבלתי מייל נוסף שמבשר לי ששני פרקי "היינו במלחמת העולם" נמחקו לחלוטין מהרשת בטענה שהפרו את הכללים של האתר, כמו שמוחקים סרטונים עם הקלטות מהטלוויזיה או סרטונים שמכילים עירום. כך הבדיחות על הנקקמה של נירי וההתרוצצות בסמטאות של הונספך נמחקו לאלתר יום בהיר אחד, לאחר שלוש שנים שהסרטונים עלו לרשת לראשונה.

בסופו של דבר

אחרי שלא נמצאה שום דרך לשחזר את הסרטונים, הוחלט פשוט להעלאות את שני הפרקים מחדש, בלי שום עריכה או צנזורה, בדיוק כפי שהם היו לפני שנמחקו.

בנוסף, החלטנו לא לשתוק ואיחדנו את כל צוות "היינו בגרמניה" לפרק איחוד מיוחד שיעלה בקרוב ויגיב על המקרה.