יום שבת, 3 באוגוסט 2013

המקרה המוזר על אנגלה מ'

"היינו בגרמניה", הסדרה הכי מצליחה של 770 עד כה, עלתה לרשת לראשונה בדצמבר 2010 ליוטיוב. עם התקדמות הפרקים הסדרה צברה קצת פופולריות יחסית (הפרק "היינו בסרט פורנו" מככב עד היום עם למעלה מ-12,000 צפיות) ככל שהתקדמה.
שני פרקי "היינו במלחמת העולם", היו שיא הסדרה מבחינת התרחשות וטירוף. בפרק מגיעה החבורה לעיירה ציורית ונידחת שנקראת הונספך (Huspach) שנחשבת לאחת מהערים היפות ביותר בצרפת. בזמן שהמתינו שהבונקר הצרפתי הידוע לשמצה "קו מז'ינו" ייפתח למבקרים, עצרו לטיול קצר במקום ונדהמו מהשקט והיופי ששרר שם. במרכז העיירה, מול בית הספר היסודי עמד דוכן ועליו עמדו לראווה שקיות עם אגסים ותפוחים למכירה באופן עצמאי (סמכו על המבקרים שפשוט ישלשלו את הכסף לקופה). 
סבתא חנה, כידוע, מאוד אוהבת לקנות אוכל למשפחתה אך לא היה לה סכום מדוייק לשלם. לכן החליטה לדפוק על דלת הבית הסמוך ולבקש מהדיירים לפרוט את כספה למטבעות. חנה, דוברת גרמנית, החלה לשוחח עם הדיירת החביבה ומהר מאוד הצטרפו לשם כל בני משפחתה. חנה והדיירת, שנקראה בפרק אנגלה מ' כשם בדוי (כי פשוט שכחנו לשאול לשמה), החלו לשוחח על עברה של חנה ומהר מאוד הגיעו 70 שנה אחורה לימי מלחמת העולם השנייה. אנגלה שאלה את חנה בצורה הכי תמימה שיכולה להיות "היית בתאי הגזים?" וכאן הכל התפוצץ. התמימות שלה משקפת את מה שעבר על העיירה בתקופת המלחמה, לא רחוק מהם היה בונקר גדול שהופצץ בתקופת המלחמה, אך ידע בסיסי על תאי הגזים לא היה לה.
אז קצת צחקנו על התמימות של הגרמנייה החביבה, שחילקה לנו סופגניות טריות והכניסה אותנו לביתה, אך לא יותר מזה.


שלוש שנים לאחר מכן
בחודש יולי 2013 קיבלתי מייל מיוטיוב שטוען ששניים מהסרטונים שלי מפרים את חוקי הפרטיות בעקבות תלונה אנונימית שהתקבלה. המייל כלל את הסרטונים שעליהם התקבלה התלונה ואפילו נקודות זמן מדוייקות בהן מופיעה הפרת הפרטיות. לא קשה לנחש שאלו היו בדיוק הסצנות שבהן אנגלה מופיעה. 
הבקשה מהמייל הייתה למחוק את הסרטונים לאלתר כדי למנוע תביעה עתידית, אך למעשה לא הייתה שום עילה לתביעה ושום פגיעה בפרטיות. אנגלה ראתה שהכל מצולם ויכלה לבקש שלא נצלם במידה והדבר הפריע לה. היא בחרה להתעלם וזו הייתה הסכמה שבשתיקה.
לא עבר שבוע מאז שקיבלתי את המייל מיוטיוב וכבר קיבלתי מייל נוסף שמבשר לי ששני פרקי "היינו במלחמת העולם" נמחקו לחלוטין מהרשת בטענה שהפרו את הכללים של האתר, כמו שמוחקים סרטונים עם הקלטות מהטלוויזיה או סרטונים שמכילים עירום. כך הבדיחות על הנקקמה של נירי וההתרוצצות בסמטאות של הונספך נמחקו לאלתר יום בהיר אחד, לאחר שלוש שנים שהסרטונים עלו לרשת לראשונה.

בסופו של דבר
אחרי שלא נמצאה שום דרך לשחזר את הסרטונים, הוחלט פשוט להעלאות את שני הפרקים מחדש, בלי שום עריכה או צנזורה, בדיוק כפי שהם היו לפני שנמחקו.
בנוסף, החלטנו לא לשתוק ואיחדנו את כל צוות "היינו בגרמניה" לפרק איחוד מיוחד שיעלה בקרוב ויגיב על המקרה.



יום שישי, 7 ביוני 2013

770 עדיין חי

אל תתבלבלו, אמנם התעצלתי לכתוב פוסטים חדשים במקביל לכל סרטון בזמן האחרון אבל תהיו בטוחים שזה זמני ומקווה שלא יעברו יותר מדי חודשים וגם מלאי הסרטונים יתחדש ואיתו הפוסט המלווה.
עד אז... מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק : 770Team
או לעקוב אחרינו בטוויטר, שמחובר לפייסבוק, אבל בכל זאת תעקבו לפוסטים המיוחדים ממש : http://twitter.com/770team

בזמן שלא הייתי בבלוג, הסתיימה הסדרה "עם קצפת ודובדבן" וגם הפקתי טריילר שמציג את 770 לגולשים חדשים, לבקשת יוטיוב. מוזמנים לצפות, ליהנות ולשתף :)




הכי מאגניב שיש. מתוך הטריילר של 770

יום שלישי, 18 בספטמבר 2012

עם קצפת ודובדבן - הכל ביום אחד



היום השני שלנו ביער השחור התחיל באופן שגרתי. מזג האוויר היה קר וגשם טפטף על המכונית, אז מה אם עכשיו אמצע יולי. כל הדרך התרגשנו לראות את שעון הקוקיה הגדול ביותר בעולם, לראות את הקוקיה קופצת ולשמוע אותו מצלצל. הגענו למקום והשעון שראינו אמנם היה גדול יחסית, אבל לא גדול מספיק כדי להיחשב ככזה שחייבים לראות. אחרי ששילמנו יורו או שניים כדי להפעיל אותו התקדמנו לצד השני של המבנה רק כדי לגלות שהשעון הגדול באמת מסתתר (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בצד השני והוא עומד להצביע על שעה עגולה. עשרות אנשים התקבצו מולו לקראת צאת הקוקיה, גם אנחנו היינו נרגשים לקראת הרגע ואז... הקוקיה יצאה, השמיעה קו-קו וחזרה לביתה. השעה הייתה אחת.

משם המשכנו לעיירה טריברג שמפורסמת בזכות המפל בעל הצורה המיוחדת שלו. בכניסה קנינו שקית בוטנים להאכיל את הסנאים שמסתובבים בשמורה וקיוונו לראות המוני סנאים באים לקראת הבוטן הבודד שנזרוק לעברם. זה לא קרה, ועברנו כמה זריקות בוטן עד שסנאי אחד הואיל בטובו לבוא ולפתוח את הבוטן שלנו. כמה זמן לאחר מכן ענבר, שהייתה כל כך נרגשת לראות סנאי, לא שמה לב שילדה קטנה וגרמנייה הושיטה לעברו בוטן וזרקה לשם בוטן לשמחת הסנאי ולאכזבת הילדה הבלונדינית הקטנה.
הסתובבנו קצת בעיר, ראינו המון שעוני קוקיה (כל חנות מתהדרת בכך שהיא מציעה 1000 שעונים) ובעיקר חיפשנו מקום מעניין ללכת אליו. עברנו את השדרה המרכזית, נכנסו לכל חנויות התיירות עד שנכנענו ונסענו משם לכיוון העיר בעלת השם הבעייתי Titisee (ניתן לכם לנחש כיצד הוגים אותו).
נעזרנו בפטרישיה, כך קראנו ל-GPS של האוטו, שתכוון אותנו לעיר והגענו לדרך נידחת, צרה ובעיקר מסוכנת. הכביש היה צר, אך אמור להיות דו סטרי. הבעיה היא כאשר שתי מכוניות מנסות לעבור אותו בו זמנית, אין מקום ליותר ממכונית אחת בכל פעם ולכן כאשר קורה דבר כזה אחד מכלי הרכב צריך לזוז לכיוון המפרץ הקטן שקיים בכביש כל כמה מטרים ולהמתין עד שהרכב מולו חוצה את הדרך. זה היה מפחיד בהתחלה, בעיקר כי לא ידענו את כל המידע הנ"ל וגם כי אם היינו סוטים יותר מהכביש היינו מדרדרים אל תהום עם נחל. אחרי כמה היתקלויות עם רכבים וצעקות על פטרישיה עצרנו במקום הראשון שראינו, משהו שנראה כמו מלון בתוך חורשה נטושה. השם שלו נקרא "חור המכשפה" מן הסתם.
היינו רעבים מכל המסע הזה ולמרבה המזל המלצרית טענה שהם מגישים את עוגת היער השחור הכי טובה באזור. אז אכלנו שלוש חתיכות גדולות במיוחד בליווי קפה ושוקו חם ונהנינו כמו שרק אנחנו יודעים ליהנות.