אני זוכר את הלילה שבו נולדת.
הייתי בכיתה א' וזה היה היום האחרון של חופשת פסח. כל הלילה לא הצלחנו להירדם מהיללות של מיץ, אמא שלך, שכרעה ללדת מחוץ לדלת. בבוקר שהגיע גילינו לשמחתנו שני גורים לבנים ומבריקים.
כשהגעתי לכיתה בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי ער והמורה אישרה לי להניח את הראש על השולחן ופשוט לישון. זאת הייתה שינה טובה מאוד, למרות שמסביבי התנהל שיעור כרגיל.
מאז עברו כמעט 14 שנה, שבהם עברת איתנו כל בית וכל דירה, למרות שאמא תמיד הייתה בטוחה שהפעם לא נצליח לקחת אותך באוטו. חיכית לנו גם שנעדרנו לתקופה ארוכה ולא התייאשת גם ששכחנו להשאיר לך מספיק מים ואוכל בזמן הזה. היית תופסת עכברים וציפורים כדי לספק את אדונייך אבל בסוף תפסתי אותך רודפת אחרי גרביים שבכביסה.
השתלטת על קומה שלמה שהכניסה לכלבים הייתה אסורה ותמיד היית ישנה בערמת ציוד אופניים של אבא במקום במיטה שהייתה מעל המקרר.
היית יושבת שם בשקט ומעבירה את ימייך אבל כשבאו אורחים לא ויתרת על השכמה מוקדמת וקולנית (לטענתם, לי תמיד נתת לישון). כשעוד היית אמיצה מספיק לעלות עד לחדר שלי היית מוצאת לך נקודה להתכרבל בה בדיוק במרכז המיטה ככה שאני הייתי נאלץ לזחול בעדינות מתחת לשמיכה כדי לא להפריע לגברת. אבל אהבתי את זה.
ביי, שלג
2001-2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
בבקשה השאירו שם פרטי כי יהיה משעמם אם כולם יהיו אנונימיים!